יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

רק להדליק את הנר...
הדלקתי נר אחד ויחיד
לו שלהבת קטנטנה אך רבת גוונים
ולפתע הופיע "אורח" בתוכי-
הארה, מחשבה, רעיון...
חייך, הביט פנימה ושאל מניין "פרנסתי"?
והסביר כי ברצונו להבין: מה מניע את עשייתי?
 "מניין הופעת?" שאלתי בלאט...
ושאלתיו: "הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ"?
 (יהושע ה' י"ג)-
האם מצד הקדושה הינך או שמא להיפך?
אך תשובה אַין...
ובכל זאת מצאתי עצמי לומדת איתו –
שׂחה, שואלת, עונה ומאזינה.
והנה - ממהר הוא לצאת,
"רגע חכה, לאן אתה נחפז"? שאלתיו.
"ממהר אנוכי,
מטלות מרובות נתבקשתי לעשות 
אך אל דאגה, אחזור לבקרך", הוא ענה.
לא נותרה לי ברירה כי אם ללוותו בדרכו...
הוא ביקש שאצא רק צעד קטן אחרי הפתח,
זה מספיק עבורו.
ואני... קצת היססתי.
אומנם למדתי ממנו הרבה
אך בכל זאת אינני מכירה אותו.
האם לא יסתפק בליווי עד הפתח?
מדוע מבקש שאצא?
(מבוסס על-פי הקטע הראשון בסיפורו של רבי נחמן מברסלב "בעל כנפיים" , תקס"ט א' חנוכה)

קטע זה מבוסס עפ"י סיפורו של רבי נחמן. כשאר סיפוריו, ניתן להגיע ממנו לפירושים ורעיונות בכיוונים שונים. בחרתי להביא בפניכם את הרעיון היותר פנימי, אישי של האדם. הנר עליו מדבר רבי נחמן על פי פירוש זה הינו אותו צעד קטן, מצווה קטנטנה, יוזמה חיובית שהאדם מקבל על עצמו. דבר זה כשלעצמו פותח פתח בליבו ותבונתו לקבל חידוש, הארה, מחשבה וכדומה שתביא אותו להתקדמות נוספת, לצעד נוסף. פעמים אותה הארה, מחשבה (אורח) תראה לנו כשיגעון, כמשהו לא אמיתי ואולי היפך הטוב, ועלינו לברר עם עצמנו האם אכן נקודה זו הינה חיובית ואם לאו. כדי לעשות ברור מעמיק, עלינו פעמים לצעוד מעבר ל"דלת", זאת אומרת מעבר ל'אזור הנוחות' שלנו, לוותר אולי על הרגל מסוים, לנסות לעשות משהו שלא עשינו עד כה...
"עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הוּא הַהַתְחָלָה
 כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת
מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, 
אֲבָל אַחַר הַהַתְחָלָה
הוּא נִכְנָס מְעַט בְּהֶרְגֵּל
וְאֵין קָשֶׁה עָלָיו כָּל כָּךְ" 
(קיצור ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ב, יא)
ציירה: ש. הדר

בהצלחה! 
חנוכה אורה ושמחה 
© עדי'ה הדר

יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

"מודה אני לפניך"...


"מודה אני לפניך"...
אל עמקי נשמתי ירדתי
לחפש את הדרך העולה אל ההר,
פקחתי עיניי בכל מאודי
התאמצתי לראות, אולי אבחין בדבר.
וככל שהשתדלתי יותר, 
כך נראתה לי הדרך יותר ארוכה
בכל צעד קדימה, האופק התרחק לכאורה... 
הכיצד יתכן ששוכנת לה פנימה
נשמה עם שלהבת י-ה'
ואני לא ממש מצליחה, 
להבחין בה, לראות אותה?

החלטתי לנסות בדרך אחרת
דרך שונה על פניה,
אנסה להאזין, להקשיב לה, 
אולי אתוודַע לצליליה?!
הטיתי אוזן ואפילו שתיים
חיפשתי את מיתר חיי,
תחילה הופיעו רעשים לא ברורים
עמומים יותר מדי,
יש כאלו שהפרו את שלוותי
ויש שכמעט ערערו את ביטחוני.
אך עצרתי לרגע ליישב דעתי
והרהרתי לי על כל הקורות אותי...
קבלתי על עצמי לא לוותר
ובחרתי לצרף ראיה עם שמיעה
פקחתי שוב עיניי
אך הפעם הייתה ברורה לי המטרה.
והקשבתי היטב, לכל הרחשים
והנה עלו להם צלילים טהורים
האירו עיניי ופתחו את ליבי...
מודה אני לפניך...על נשמה טהורה שנתת בי.
שנזכה ל: "והאר עינינו בתורתך... 
ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך"
© עדי'ה הדר 

*נכתב בעקבות סיפורו של רבי נחמן מעשה מאבדת בת מלך וניגונו של הרב יצחק גינזבורג "טל ילדות".