שמחת תורה- "אנוכי אשמח בה'"

 שמחת תורה

"אנוכי אשמח בה'"

(תהילים ק"ד ל"ד)

"ידוע ששמחה ממתיקה את כל הדינים, ריקודים, מחיאת כף. בכלל, מחיאת כף היא השמעת קול. רבי נחמן, הנחל-נובע-מקור-חכמה, אומר בלקוטי מוהר"ן (ליקוטי מוהר"ן ח"א, כב) שכל השמעת קול שיש בעולם – "הן יתן בקולו קול עז" – כל השמעת קול היא עזות דקדושה שמבטלת את העזות של הסטרא-אחרא ומביאה גאולה לעולם. בשעת אמירת אותה תורה הוא נתן דוגמה (חיי מוהר"ן אות יז), ווארט שבעצם כבר נאמר על ידי הסבא-רבא של רבי נחמן – מורנו הבעל שם טוב – שעל ידי קשקוש מטבעות של צדקה מתפרדות כל הקליפות... הקול הזה של המטבעות מבטל את העזות דקליפה על ידי "קול עז", "הן יתן בקולו קול עז" שממתיק את כל הדינים. בכלל, בזכות הצדקה תבוא הגאולה, וכל הרפואות והישועות הן מכח צדקה, שישראל נותנים צדקה". (מתוך שיעור של הרב יצחק גינזבורג, שמחת בית השואבה, סוכת הרב ארוש, ירושלים תשע"ד נרשם על ידי ר' איתיאל גלעדי)

"וכל הקולות – הן של צעקה, הן של אנחה,

הן קול שופר, הן קול זמרה –

כולם הם בחינת עזות, בבחינת [תהילים ס"ח]:

הן יתן בקולו קול עוז".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, כב, סעיף ד')

אם כן, שימוש נכון בקול, קול טהור ונקי... (ראו הרחבה ממתק 2 – לפרשת בראשית) ממתיק את כל הדינים.

הקול הטהור הינו עפ"י המובא- "עזות דקדושה". כמו כן, עניין נתינת צדקה ו"קשקוש המטבעות" (השמעת הקול)

עפ"י האמור בכוחם רפואה, ישועה והבאת הגאולה.

כעת... ערב שמחת תורה, החג בו אנו שמחים שמחה יהודית אמיתית, שמחה המגביה אותנו מעלה -

תרתי משמע- בגשמי[כגון ע"י ריקוד] וברוחני... היא העת "להרעיש עולמות" – "לקשקש" ע"י שנתקרב ונקרב הלבבות...

(צייור ש.הדר)

תפילת השמחה

"אדון השמחה והחדווה

אשר עוז וחדווה במקומך

ואין עצבות לפניך כלל ,

עזרני והושיעני ברחמיך הרבים

שאזכה לשמח את עצמי בכל עת תמיד

ותלמדני דעת ודרך עצה

תודיעני באופן שאזכה להתגבר ולהתחזק תמיד

על היגון והאנחה והעצבות ,

להרחיקם מעלי ומעל גבולי לבלי להניח לכנוס ,

לאחוז וליגע בי כלל, חס ושלום,

רק להתגבר בכל עוז

להמשיך עלי שמחה וחדווה תמיד

אגילה ואשמח בך...

ואזכה לחזק את עצמי

בשמחה גדולה כל כך

עד שתגיע השמחה לרגלי

שאזכה לרקד מחמת שמחה...

ואזכה לעסוק בתורה

ולעשות כל המצוות בשמחה גדולה כל-כך

עד שתגיע השמחה לרגלי..."

(רבי נתן, ליקוטי תפילות ח"ב)

חג שמח!

 

 

תהא שנת עליית דרגה

תהא שנת עליית דרגה

"כִּי עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה עָלָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַל יְדֵי זֶה הִגְבִּיהַּ וְהֵרִים אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לַעֲלוֹת לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר. וְכֵן חֲבֵרוֹ דַּחֲבֵרוֹ הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ עָלָה עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה וְכֵן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת כַּנַּ"ל" (ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"ה)

במעבר בין שנה אחת לבאה,

תוהים אנו, כיצד נוכל לנהוג אחרת השנה.

יש מאיתנו שחוו מעבר,

כגון: משרה חדשה,

דירה אחרת, כיתה שונה ועוד...

ויש שנראה להם כי לא חל כל שינוי בשגרה.

האם נכון כך לחשוב, שהכול נותר כפי שהיה?

"מדת קדש העליון המאיר לאה"ק המתחדש ומתרבה תמיד כדכתיב [עקב יא, יב] תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, דהאי ועד אחרית כו' אינו מובן לכאורה, שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שניה... אך הענין יובן... ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה, כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה כשהחדש מתכסה בו, ואח"כ ע"י תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש עליון מבחי' עליונה יותר שבמדרגת חכמה עילאה להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה... כן הוא בכל ראש השנה וראש השנה. וזה שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה"... שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בר"ה זה הוא מסתלק בערב ראש השנה הבאה לשרשו. (האדמו"ר הזקן ב'אגרת הקדש' פרק יד)

כל שנה יורד לעולם אור חדש בראש השנה,

אור שטרם נראה כמותו בעולם.

אין זו "עוד שנה",

אין מדובר רק בשינוי הזמן.

מתשע"ג – שנה עם גבורה

עלינו לתשע"ד – שנת עליית דרגה...

חדשה היא השנה,

שונה היא מקודמתה.

ולנו הזכות לקחת חלק...

חלק בשינוי, חלק בהתחדשות.

לקבל על עצמנו עוד צעד קטן...

לעלות, להעלות ולהתעלות.

שנזכה!

בברכת:

שנה טובה פוריה ומוצלחת

עדי'ה

חדש- ממתק 2 - לשבת ראו כאן

כנגן המנגן - ראו כאן