יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

"ושוב הולך אני" (או מהסוף להתחלה...)

"ושוב הולך אני" (או מהסוף להתחלה... )

ושוב הולך אני אל עבר היעד,
ואוסף בדרכי אבני דרך קטנים.
אבני גיר, אבני גביש,
ואבני חן קטנטנים.

דורך אני על חצץ מידיי פעם,
ורגליי מנסות להתרגל לגבשושיות.
פעמים התחושה שהנה... מועד אני הפעם,
ופעמים חש, כי דווקא הם אלו המרגליות.

ומביט אני אל עבר המטרה,
ותוהה האם זוהי מטרת העל?
או שמא עוד תחנה,
בדרך לכבוש את פסגת ההר?

הולך ימים ולילות,
שוחה בימים ובנהרות.
משתמש בכל משאב שנראה לי כמתאים,
ומתפלל את החזון להגשים.

והנה עוד רגע ואעפיל מעלה,
והנה עוד מעט, אגיע אל היעד הנכסף.
ותוהה האם אכן הגעתי? זהו? נגמר?
ואולי הדרך בה הולך אני, היא העיקר?

ושוב יוצא אני לדרך, העולה אל ההר...

שנה טובה וברוכה,







עדי'ה. ערה"ש תשע"ו.



יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

"שירו לו, זמרו לו"...

"שירו לו, זמרו לו"...
אבינו, אב הרחמן,
באים אנו אליך, לבקש מחילה,
ולכאורה, במקום לבכות ולהתחנן, 
שרים אנו בניגון ורננה:
"אדון הסליחות, בוחן לבבות / חטאנו לפניך רחם עלינו".
על מה השמחה? היכן המורא?
יש ויאמרו, אכן! זהו דור הגאולה.
דור הזקוק לחיוך, לחיבוק ולחיבה.
דור שאינו מסוגל "על הסלע להכות".
דור המבקש פניך ראות.
דור המביט בנבכי נשמתו,
מחפש משמעות בחייו, בדרכו:
"גולה עמוקות, דובר צדקות / חטאנו לפניך רחם עלינו".
ואנו, בניך ובנותיך
לך נשיר ונזמר,
תהילות, הלל, גילה ורנן.
בלב שמח, באהבה,
כי לך ההדר והשירה:
"הדור בנפלאות ותיק בנחמות / חטאנו לפניך רחם עלינו".
והנה עוד רגע ותחל השנה,
לא נדע צפונותיה, לא נבין קורותיה.
ואתה מלכנו, הרואה למרחוק,
שמור נא עלינו, מאויבים ומהמורות:
"פועל ישועות צופה עתידות / חטאנו לפניך רחם עלינו".
 שמע תפילתנו, קבל זעקתנו. 
מודים אנחנו לך, אבינו מלכנו:
"שומע תפילות תמים דעות / חטאנו לפניך רחם עלינו".
הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ; הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו.
שִׁירוּ-לוֹ, זַמְּרוּ-לוֹ;שִׂיחוּ, בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו. 
הִתְהַלְלוּ, בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ; יִשְׂמַח, לֵב מְבַקְשֵׁי ה'. 
דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ; בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד. 
(תהלים ק"ה, א-ד)

ארכיון:
אלול וראש השנה