מה בין ט' באב לט"ו באב?
"אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא ל,לא) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, ... וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, .." וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג יא) "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן": מסכת תענית פרק ד משנה ח
משנה זו מדברת על יום כיפור ויום ט"ו באב כשני ימים טובים לישראל, אך כאן נתמקד בט"ו באב (אעפ"י שאכן לא פחות מעניין להבין את עניין יום כיפור כיום שמח, אך זהו לימוד לזמן אחר.)
במאמר על חודש אב, הזכרנו את המשנה על חמישה דברים שאירעו בחודש אב, כנגד חמישה דברים אלו אומרת הגמרא ישנם חמישה דברים טובים שקראו בט"ו באב אלו הם:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה...אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל".
"רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שֶׁכָּלוּ בו מתֵי-מדבר".
"עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (משמרות) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו"
"רב מתנה אמר: יום שנִתנו הרוגי ביתר לקבורה".
"רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו (אמרו שניהם): יום שפסקו מלכרות עצים למערכה..."
תלמוד בבלי, תענית דף ל עמ' ב, לא א'
יום ט"ו באב מוכר לישראלים רבים דתיים ושאינם דתיים כאחד, כ"חג האהבה"... אך האם חג זה הינו חג שנוגד את ההלכה ח"ו? חג שבשם "האהבה" מתיר לפרוץ גבולות?
תקצר היריעה מלהסביר את המשנה המדברת על: "וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים..." אך דיי להתבונן במה היו אומרות היוצאות במחולות, כדי להבין כי היה כאן רובד עמוק מאוד ולא כפי שרבים כיום טועים לחשוב...
"וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא ל-לא) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, ... וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ,.."
נראה כי הרעיון המרכזי אותו יש ללמוד הוא:
היציאה במחולות הייתה לצורך מטרה נעלה- מציאת בן זוג, לבנות יחד איתו בית או כפי שנקרא בפי חז"ל "מקדש מעט".
דווקא מספר ימים מועט, לאחר שנחרב בית המקדש, אין נכון יותר מאשר לבנות בתי מקדש "קטנים" בתי "מקדש מעט", כל בית יהודי שנבנה, כל משפחה יהודית בונה עוד נדבך, עוד לבנה בבית המקדש העליון ומקדמת את בניית ירושלים השלמה, שתיבנה ותכונן במהרה בימינו אמן!
ולטובת כל בוני "מקדשי המעט" ולכל אלו שאי"ה יבנו אסיים בזאת:
מקדש מעט
ביתנו הוא מקדש מעט
ועלינו מוטלת הבנייה
לבנות ברוח ובגשם
לבנה אחר לבנה.
לבנות ולהיבנות
ולא להיבהל ממהמורות,
גם מניעות מגיעות מאותו מקור
מגיעות הן לנסות אותנו
מלשון "נס להתנוסס"
בואו יחדיו ונמשיך בעשייה הברוכה
נאיר הדרך איש לרעהו
נושיט יד לעזרה, נשלב ידיים באהבה
ובכך, נוסיף עוד נידבך בבניה
כי רק יחד נוכל להמשיך ולבנות את מקדש המעט שלנו
עליו עמלים אנו כה רבות.
מי ייתן ויהיה ביתנו תמיד,
בית חם לכולנו
בית בו השמחה, האהבה השלום והרעות,
יהיו תמיד מנת חלקנו.
© עדי'ה הדר
לקריאת הממתק לשבת לחצו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה