יום שלישי, 7 בפברואר 2012

ט"ו בשבט - יום של שמחה

ט"ו בשבט – יום של שמחה
"ועל כן, ראש השנה לאילנות הוא בחודש שבט כי שבט הוא החודש העשתי עשרה ואז הואיל משה באר את התורה כמו שנאמר: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש בא' לחודש הואיל משה באר את התורה וכו'. כי משה אמר אז תוכחה לישראל כ"ש אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ופירש רש"י שהם דברי תוכחה. כי הזכיר שם כל העוונות של ישראל שהם במדבר בערבה וכו' וכשמשה הוכיח את ישראל הי' מעורר את הקול המשקה את הגן. שעל ידי זה כל העוונות מעלין ריח טוב שעל ידי זה דייקא יכולין להוכיח כי זהו בחי' תוכחה של משה כמבואר שם במאמר הנ"ל. ... כי ע"י הקול הנ"ל נתתקנין כל העוונות ומעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו כמבואר במאמר הנ"ל... וזהו ויהי וכו' בעשתי עשר חודש וכו' דהיינו בשבט שהוא ר"ה לאילנות... לזה צריכין תפילה... נמצא שי"א סמני הקטרת זה בחי' תפילה בבחי' דין שעי"ז זוכין לריח טוב שהוא מזונא דנשמתא שהוא תיקון חטא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל וע"כ ר"ה לאילנות הוא בשבט שהוא חודש הי"א. כי אז יכולין לברר ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת שתיקונו ע"י י"א סמני הקטרת שהוא בחי' תפילה בבחינת דין. וע"כ אז הוא ר"ה לאילנות לעניין ערלה ונטע רבעי כי ערלה ונטע רבעי הוא תיקון עת הדעת כנ"ל..."
(ליקוטי הלכות/ ערלה ג- רבי נתן)
בהלכות ט"ו בשבט נאמר: "יום ט"ו בשבט הוא יום שמחה, ולכן אסור להתענות ביום זה. וגם אין אומרים וידוי ונפילת אפיים ביום זה". מדוע נבחר יום זה ל"ראש השנה" לאילנות? ועל מה השמחה? הרי אין העצים צומחים או פורחים, דווקא ביום זה? אין זו עונת פריחה (למעט- השקדיה) אם כן, מה מיוחד בט"ו בשבט?
התשובה לכך: "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (מסכת ראש השנה י"ד, ע"א).
זאת אומרת, התאריך נקבע לא בתחילת עונת הגשמים ולא בפריחה או בזמן הבשלת הפרי. אלא, לאחר שנספגו הגשמים ועלה השרף בעץ. דבר האומר כי כעת מוכן העץ להוציא פירותיו.
וזה העיקר! ועל זו השמחה!
ומדברי רבי נתן מבינים אנו את ייחודו של חודש זה, חודש בו הוכיח משה רבנו את עם ישראל,
חודש המסוגל להפוך ריח לא טוב של עוונות ח"ו, לריח טוב, ריח ניחוח.
חודש המסוגל להביא לתיקון חטא האדם הראשון, שחטא בעץ הדעת.
חודש המסוגל לעורר מחדש את אהבת "רעיה לדודה" (ה' לכנסת ישראל)
וכפי שנאמר: "כי האדם עץ השדה" - כמו העץ גם האדם, זקוק להכנה, להסרת "הקליפות". פעמים ההכנה נמשכת זמן רב יותר ופעמים פחות, ובכל מקרה ההכנה הינה בשלבים, אך כאשר "השרף" עולה, כלומר- החיות חוזרת, האמונה, הכוחות שבלב. ו"המים" נספגים קרי- הלימוד, המצוות, אהבת ה' מחלחלים בתוכנו, כי אז ראויים אנו ומוכנים להבשלת הפרי.
טעמו וראו כי טוב ה'
אומר לנו דוד המלך
טעמו – "הפרי", פרי העמל , פרי היצירה
וראו - רוב נחת מפירותיכם ומעשייתכם!
אשרינו מה ט"ו  ב-(חלקנו) שנתבשר בשורות טובות
© עדי'ה הדר
שיר- אשרינו- אברהם פריד
 

אין תגובות:

פרסום תגובה