יום שישי, 23 במרץ 2012

קצת לפני שבת ויקרא-סכום לספר שמות

קצת לפני שבת ויקרא
סכום ספר שמות
ספר שמות כולו הינו סיפור התהוותו של עם ישראל, בני יעקב–ישראל, יורדים מצרימה ולאחר מות אביהם ויוסף ומתחיל שיעבוד העם. בני ישראל שהיו עד כה נבדלים מהמצרים ומכובדים, הופכים אט אט לעבדי פרעה, וממקום של קודש יורדים עד למ"ט שערי טומאה. העבודה הקשה והגזירות שמגיעות בזו אחר זו, לא נותנים להם זמן ומקום, לחשיבה מחודשת על המצב, הקשיים היומיומיים, מלחמת הקיום, כל זאת מביאה את העם לשפל המדרגה.
אך דווקא בחושך הגדול, לאחר גזירות כה קשות, זועקים הם אל אלוקים שיחוס עליהם.
ורק לאחר זעקתם: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה", נענה ה' ומתחילה גאולתם, ע"י בחירת מנהיג – משה רבנו, עליו השלום.
וכך, לאחר תלאות שונות, וגזירות חדשות, מביא ה' על המצריים את עשרת המכות, הניסים גלויים שהרעיף ה' על העם, המנהיגים שלא ויתרו, ולא אמרו נואש...גם כשהעם היה די מיואש, כל אלו חיזקו את לב העם.
גם לנשות ישראל היה חלק נכבד בגאולה הנכספת, המשיכו ללדת על אף הקושי והגזירות, טיפחו עצמן למען בעליהן, לבל יפלו ברוחם, חינכו הילדים לטוב ולמוטב.
סיפור זה של עם ישראל שייך מחד גיסא לכלל העם, מעין תהליך התהוותו, אך הינו מאידך גיסא סיפורו הפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו.
כיצד? כל אחד מאיתנו במסע חייו, מגיע ממקום קדושה עילאה – הישר מתחת כיסא הכבוד, יורד הוא מצרימה, למציירי גופו, תכונותיו, מייצרי חייו, מייצרי חשיבה ועוד... תחילה אינו יכול כלל לשנות כהוא זה, שקוע הוא בעצמו, ואף מאמין הוא כי כל הסובבים אותו לצרכיו נמצאים.
אט, אט לומד הוא להכיר את הסביבה ואת השפה, וכך גדל ומתחיל להבין כי עליו ל"עבוד" לצורך התפתחותו, ללמוד, להקשיב, לעבוד על מידותיו, להתנהג עפ"י קודים חברתיים ועוד...עבודה קשה ממש.
אבל אם זועק הוא אל ה', ולאו דווקא בקול רועם, אלא, אם מבין הוא כי כדי לצאת ממיצרייו עליו להתחבר למקור ממנו בה.
מעבד לפרעה לחומר ולארציות "בחומר ובלבנים", הופך הוא לעבד ה', ואין לך בן חורין יותר מעבדו של מלך מלכי המלכים. המהפך צריך להתחיל מהתודעה שבו: "בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו".
לאחר המכות הנוחתות על המצרים בזו אחר זו, יוצאים העם בחיפזון גדול, למה לא לצאת לאט ובכיף למה בחופזה? יש להבין כי פעמים אנו חושבים חשיבה של עבדים: "לא מסוגל לעזוב זאת, קשה לי להתמודד, את זה אני לא יכול לשנות" ועוד... במקרים מסוימים כאשר נראה שאי אפשר לשנות ולהשתנות, עלינו "לברוח" לצאת מהר, לא להביט לאחור, רק להתקדם, להמשיך הלאה.
העם ממשיך ביציאתו ממצרים בהנהגת עם ה' ושליחיו... עוברים הם את הים, תלאות ומלחמות, הקשיים גדולים מאוד, אך בזכות כוח האמונה והאור הגדול שמקרין עליהם הקב"ה, מגיעים הם למעמד הנכסף... מעמד הר סיני-קבלת התורה. הופכים הם מעבדים לעם – עם סגולה.
אך מה קורה לאחר מכן? עוד במהלך המעמד הגדול, חוטאים הם באחד החטאים הגדולים יותר של עם ישראל, חטא העגל. כיצד יכולים הם לחטוא לאחר כל הניסים שראו במו עיניהם? עלינו לזכור כי עד לא מזמן היו עבדים, היציאה ממצרים הייתה בזכות אבות, שהרי שרו במ"ט שערי טומאה. המעמד עצמו בהר סיני, נאמר עליו, "כפה עליהם הר כגיגית".
אומנם, אמרו הם: "נעשה ונשמע" ובזכות זאת זכו, אך על פניו נראה כי לא היתה זו בחירה ממשית כיוון שכאשר אדם רואה את האמת במו עיניו- אין זו ממש בחירה. חשיבתם הייתה עדיין כשל עבד, לא היתה הפנמה של הדברים. כדי שאדם יוכל באמת לשנות גישה, חשיבה, התנהגות לא מספיקה "הארה". גבוהה ככל שתהיה היא מצוינת לצורך "דחיפה" קדימה לצורך תזוזה ראשונית, אך כדי שתוכל להישאר באמת צריך לקבל את "ההארה", לעבד, להפנים, מעיין ת-ה-ל-י-ך חינוכי, שיבנה נדבך אחרי נדבך... למרות החטא הקשה, סולח ה' לעם לאחר תחינתו של משה, ולא רק שסולח אלא בונה להם את משכן העדות, שיעיד לכול העולם כי סלח להם.."ושכנתי בתוכם", לא רק משכן חיצוני, כי אם שוכן הוא בכל אחד ואחד, בליבו פנימה, לאן שנלך ובכל מעשה- הוא איתנו.
עלינו לזכור כי כמו הענן שהלך עם העם בכל מסעותיהם, נמצא עימנו ה' בכל מסע ומסע בחיינו, בחיינו הפרטיים ובחיי האומה, הוא איתנו במעשינו הטובים ובמעשינו הזקוקים לשינוי, לתיקון...
זכרו! ה' איתנו תמיד,
אם נזכור זאת ונפנים זאת ונחשוב פעמיים ושלוש לפני המעשה,
בע"ה בזכות רצוננו הטוב לעשות רצונו,
נבחין כי נמצא הוא לעזרתנו תמיד...
"ויוליכנו לחיים טובים ולשלום"
אכי"ר.
© עדי'ה הדר
בברכת
חודש טוב ובשורות טובות
שיר- מה אשיב לה'

לקריאת הממתק לפרשת ויקרא

אין תגובות:

פרסום תגובה