יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

"מודה אני לפניך"...


"מודה אני לפניך"...
אל עמקי נשמתי ירדתי
לחפש את הדרך העולה אל ההר,
פקחתי עיניי בכל מאודי
התאמצתי לראות, אולי אבחין בדבר.
וככל שהשתדלתי יותר, 
כך נראתה לי הדרך יותר ארוכה
בכל צעד קדימה, האופק התרחק לכאורה... 
הכיצד יתכן ששוכנת לה פנימה
נשמה עם שלהבת י-ה'
ואני לא ממש מצליחה, 
להבחין בה, לראות אותה?

החלטתי לנסות בדרך אחרת
דרך שונה על פניה,
אנסה להאזין, להקשיב לה, 
אולי אתוודַע לצליליה?!
הטיתי אוזן ואפילו שתיים
חיפשתי את מיתר חיי,
תחילה הופיעו רעשים לא ברורים
עמומים יותר מדי,
יש כאלו שהפרו את שלוותי
ויש שכמעט ערערו את ביטחוני.
אך עצרתי לרגע ליישב דעתי
והרהרתי לי על כל הקורות אותי...
קבלתי על עצמי לא לוותר
ובחרתי לצרף ראיה עם שמיעה
פקחתי שוב עיניי
אך הפעם הייתה ברורה לי המטרה.
והקשבתי היטב, לכל הרחשים
והנה עלו להם צלילים טהורים
האירו עיניי ופתחו את ליבי...
מודה אני לפניך...על נשמה טהורה שנתת בי.
שנזכה ל: "והאר עינינו בתורתך... 
ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך"
© עדי'ה הדר 

*נכתב בעקבות סיפורו של רבי נחמן מעשה מאבדת בת מלך וניגונו של הרב יצחק גינזבורג "טל ילדות".

תגובה 1: