יום חמישי, 18 באפריל 2013

"בקש שלום ורדפהו"

"בקש שלום ורדפהו"
 
"צריך לבקש שלום...
שיהיה שלום בין ישראל...
ולאהוב את חבריו...
וישתדל לדונו לכף זכות ולמצוא בו טוב...
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ל"ג)

כמה פעמים אנו נתקלים בהתנהגויות או אמירות פוגעות ומיד מתמלא לבנו בכעס על הזולת, על שהתנהג כלפינו כך.
תחושה זו מביאה אותנו, לא אחת, לתגובת-נגד פוגענית לא פחות, ואף יותר.
אך מה אם במקרים מעין אנו, נשמע חרפתנו ולא נגיב, אמור:"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים"... (שבת פ"ח)
 ****
מסופר על רבי פנחס מקוריץ ותלמידיו, שכל אימת שנתגלגלה שיחה על רשעים ואויבים*, היו נוהגים להסתמך על העצה של הבעש"ט שנתן לאיש אחד, אשר בנו יצא לתרבות רעה: שיאהב אותו יותר! "כשרואה אתה", אמרו, "שאחד שונא אותך וגורם לך רעה, עליך להתחזק ולאהוב אותו יותר מאשר מקודם לכן. בזה לבדו תוכל להחזירו בתשובה. כי כלל ישראל הוא מרכבה לקדושה. אם אהבה ואחדות ביניהם, שורה עליהם השכינה וכל הקדושה. אבל אם יש פירוש חס ושלום, מיד נעשית פרצה ומקום פנוי, והקדושה נופלת בתוך הקליפה. וכן אם חברך מתרחק ממך צריך אתה להתקרב אליו יותר מאשר מקודם לכן, כדי למלא את הפרצה".
****
על כן,
נדון את "הפוגע", את השני לכף זכות,
שמא, הגיב כפי שהגיב שלא ביישוב הדעת...
ונסלח! נסלח לו באמת,
נחליף את הצביטה בלב לשמחת הלב
וניקח עוד צעד...
נפנים בליבנו כי אולי אותה צביטה באה להרים אותנו בעבודת המידות שלנו בעבודת ה',
בעליה מדרגה לדרגה...
ונתקדם עוד טיפה...
נודה! נודה לו באמת,
שהיה שליח לעורר בנו משהו,
לעורר את מחשבתנו, לקדם אותנו עוד לצעד בדרך העולה אל ההר.
ובצעד קטן – גדול, נעלה ונתעלה...
ונעניק! נעניק לו באמת,
נביע את אהבתנו,
את הערכתנו, למרות הכל ואף- על- פי.
כיוון שכשהאדם נותן ומעניק מעצמו,
רק אז מתנקה ליבו באמת ובתמים ויכול הוא להביט בשני, ללא משוא פנים.
ו"במידה שבה אדם מודד, בה מודדין לו". (מ.סוטה, א', ז')
"גדול כוחו של המקבל תוכחה
מכוחו של המוכיח.
כי מי שהשפיל עצמו לקבל את התוכחה
עליו נאמר: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"
(רבי פנחס מקוריץ)
 
*ק"ו שאין מדובר ברשעים או שונאים.
 


אין תגובות:

פרסום תגובה