קצת על מעלת השבת...
"וּבְיוֹם, הַשַּׁבָּת--שְׁנֵי-כְבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה, תְּמִימִם; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן--וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת, בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל-עֹלַת הַתָּמִיד, וְנִסְכָּהּ". (פנחס כ"ח ט-י)
רש"י: "ולא עולת שבת בשבת אחרת הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו מגיד שאם עבר יומו בטל קורבנו".
שישה ימים אנו עובדים, פועלים, יוצרים רצים ועוד... וביום השבת אנו עוצרים לרגע את המרוץ ונחים...
המושג נחים מבלבל מעט אותנו,
נחים – האם מתיישבים רגל על רגל ו... חולמים?
אולי כוונת המילה להשלים שעות שינה? כפי שנאמר: שב"ת = שינה בשבת תענוג... אולי...
אך מנוחה היא גם עצירה - יישוב הדעת, זמן להביט על השבוע שעבר ולבדוק מה היה ולאן פנינו מועדות.
מנוחה הינה גם זמן להתמלא... למלא "מצברים", להטעין".
אכן, צריך גם בגשמיות - לאוכל, לנוח, וכו'...
אולם, ל"הטעין" זה קודם כל פנימה - בתוכנו, לקבל כוחות.
כוחות אלו יגיעו לא ע"י שינה או אכילה (זאת אנו עושים גם במהלך השבוע)
אלא, להתמלא ברוחניות, להתמלא במשפחתיות.
***
"אמר ר' ברכיה בשם ר' חיא בר אבא: לא ניתנה השבת אלא לתענוג.
ר' חזי בשם ר' שמואל בר נחמן: לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה.
ואין מחלוקת ביניהם. (פסיקתא רבתי, פיסקא עשרת הדברות).
***
מכאן למדים אנו, כי שב"ת = שינון בשבת תענוג,
ואולי שב"ת = שירה בשבת תענוג...
ומדברי רש"י מבינים אנו, כי ישנם דברים שזמנם הוא הקובע... אי אפשר להחליט שנקיים את "השבת" ביום אחר, עצם היום הוא הנותן את ה"כוח", קדושת היום היא המשפיעה עלינו תרתי משמע (שפע והשפעה).
השבת היא זו שנותנת לנו את הכוח לחזור לשישה ימי החול, לחזור למציאות היום יומית.
ע"י "טעינה" נכונה, ע"י חיבור "שמים" (רוחניות) ו"ארץ" (גשמיות)
נוכל להמשיך ולפעול, להמשיך את אור השבת לתוך ימי החול.
ונסיים בדברי רבי נחמן:
"טוֹב מְאד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמךְ עָלָיו וְדַרְכִּי כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְזֶה טוֹב מְאד
גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאג וְלַחְשׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ
וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ
וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ
וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד".
(שיחות הר"ן אות ב')
עדי'ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה