יום שלישי, 6 בינואר 2015

הסערה...

הסערה...
ההכנות לסערה בעיצומן
אוגרים אוכל, מים, מחפשים עוד רדיאטור לחימום
ראשי ערים יוצאים לרחובות העיר לבדוק שכולם ערוכים ומוכנים
ובעלי אמצעים "מתפנים" מרצונם לאזורים קצת יותר נעימים...

גם בבתי המדרש מתפללים שהסערה תעבור בשלום,
שלא תזיק לפרט ולכלל, שיהיו אלו גשמי ברכה...

מוסדות חינוך באזורי "כוננות", מיידעים התלמידים להיות לחדשות קשובים
הורים מודאגים טורחים להודיע לילדיהם כי "מחר, ניתן להישאר בבית ולהתחמם... כי לא צריך לצאת ללמוד בחירוף נפש"...

והם... שיש להם דירת חדר או שניים, ואולי אף יותר
שגם אם ירצו מאוד לא יוכלו לאגור בו דיי אוכל
צפוף, והברז דולף, ואין מספיק תקציב לקנות מעבר לאוכל בסיסי.
מחפשים שמיכה שתחמם קצת יותר,
מתביישים לבקש עזרה, שהרי ההורים עובדים...
מי יאמין להם שהם נזקקים?

 ויש גם ביניים... ויש גם "אותי"...

"אני"...
אני "סתם" אחד, בלי בית 
אין לי שם או כתובת למשלוח דואר
לפעמים אני מוצא מחסה בתחנת אוטובוס, או בבית נטוש...

והנה בחדשות, כשעברתי ליד המסעדה המקומית,
אני שומע על אלו המתקלחים במים מינראלים...
ועל אלו שסך ההוצאות שלהם עומד על 100,000 ש"ח לחודש...
ואינני מאמין למשמע אוזני...

ושואל את עצמי,
היש אנשים כאלו שגרים פה, ממש לידי?

ותובנה פתאום מגיעה למוחי...
אולי כמו שאני מגלה זאת ממש במקרה...
שמא הם לא יודעים שיש "אני" ועוד אנשים כמותי?
אולי גם הם בטוחים, שכולם חיים טוב ואין עניים או רעבים?!

וכעת אני מבין את בקשתו של יעקב אבינו: "אם יהי אלוקים עמדי... ונתן לי בגד לאכול ולחם לשתות" (בראשית כ"ח, כ)
"אני" המבקש רק "לחם ובגד", ו"אתה" שנתן לך ה' כל טוב...
האם לזאת התכוון ה'? שכל אחד יחיה כאילו השני אינו קיים?
אולי..."אתה" שהתברכת לקבל ישירות מפי עליון, זכור... הכל מאיתו יתברך 
ועליך להיות שותף "לעובדה ולשומרה"...
אנא, שים לב ל"אני" השקוף... שפעמים "אינו נראה"...
מסתפק "אני" במועט...

והסערה... אליה מתכוננים,
נמצאת כבר בתוכי מזה שנים.
בלי ידיעה מראש ובלי הכנות, מצאתי עצמי מחוסר כל
ולמרות נסיונותי לחזור ל"חיים"...
עוברים הם לידי... וגם "אתה",
כמו אדם הנותר באישון ליל, בתחנת הרכבת וצופה כיצד היא על פניו חולפת...
"אנא ה', הושיעה נא" 
 ובעז"ה שנזכה ל- "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מ"א, ו')

שיר- אודי דוידי רוחות טבות


אין תגובות:

פרסום תגובה