יום רביעי, 1 בפברואר 2017

פרח שלי...

פרח שלי... 
מכופף קמעה, דהוי במקצת
כך מצאתיו, את הפרח שלי.
נגעתי בו קלות,
תמהתי, הכיצד פרח כה מיוחד נסגר, קמל?
"פרח שלי, מה חסר לך שאלתיו?"
הביט בי הפרח במבט שואל,
נראה היה כי אינו מבין מה אני רואה.
"הכל בסדר" ענה לי
 לא חסר לי דבר.
"אולי אתה צמא?
אולי חסר לך אור? אוויר?"
נענע הוא בראשו לכאן ולכאן ואמר:
"שנים שאני מצוי באותו המקום
שנים של מבט על ההולכים ושבים
וכעת שאתה שואל שוב
אני מבין כי אתה רואה בי איזה שינוי?
האם אני לא פורח מספיק?
האם הצבעים שלי אינם יפים?"
הבטתי בו שוב, ועניתי:
"אתה יפה, צבעיך נאים
אתה פורח, אחרת לא היינו 'מדברים'...
אך משהו חסר,
הצבעים דהויים במקצת, עלי הכותרת סגורים.
אתן לך מעט מים, אולי מעט רוח נעימה"...
הפרח הסכים ושתה בצמא
"כמה שהייתי צמא, והרוח נעימה כל כך".
"פרח שלי... פרח יקר...
חשובים לך העוברים ושבים?"
"בוודאי, עבורם אני קיים"
"אם כן ידידי,
עליך לדאוג גם לעצמך,
לשתות, לנשום אוויר צח"
הביט בי שוב הפרח, והפעם במבט שונה...
"חכה רגע הוא אמר,
לא רק המים והרוח הנעימה החיו את נפשי".
הופתעתי והבטתי בו במבט שואל,
והוא המשיך...
"אתה ידידי החיית את נפשי,
המבט שלך, המגע המלטף
האכפתיות והדאגה לאחר
אתה ידידי ולא שום דבר אחר!"

חודש טוב,
פורח וצמח😊
עדי'ה



תגובה 1: