יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

פסק זמן... זמן ליישוב הדעת

פסק זמן... זמן ליישוב הדעת

המשחק החל...מטרת על – לנצח:
ה"מכבים" מול ה"יוונים"...
הקהל מריע..."יאלה מכביייי"
ומנגד עונים "אולה...גרייייייס..."
אחד מול אחד - רצים, רודפים, קולעים, מחטיאים... כולם מול כולם...
מישהו נמוך קומה נעמד במרכז ומסמן עם ידיו סימן האות T
ופתאום... כולם עוצרים, כל אחד חוזר לבסיסו. אין איש ממהר, אין מי שפוצה פה.

"מה קורה?" שואל דני את אביו, "למה הם עוצרים? ומה השטות הזו שאיזה מישהו שבכלל לא שייך לשחקנים, מתערב וכולם עושים מה שהוא אומר? ואבא...הוא בכלל לא אומר, הוא רק מראה להם איזה סימן לא ברור, אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאא..."
אבנר פתאום מבחין בבנו זועק לעברו ולא ממש מבין על מה ומדוע?! "מה קורה דני? מה נזכרת דווקא עכשיו לצרוח?"
"שאלתי שאלה ואתה לא עונה"... "אהה, מה שאלת?" ודני שוב חוזר על שאלתו...
"טיפשון... האיש הזה הוא השופט, הוא מחליט מי נפסל, ממנו מבקשים פסק זמן, לפעמים כי קרה משהו ולפעמים לעצור מעט שינוחו וכל קבוצה תחליט מה הלאה - איך כדאי להמשיך.
והסימן זה סימן שכולם מכירים לכן מספיק שהוא מסמן.
הוא יוצר עם ידיו סימן של האות T באנגלית בה מתחילה המילה פסק זמן = Time out הבנת?
ייאלה ממשיכים עכשיו שב בשקט...או תצעק כמוני...כל פעם שהצהובים יכניסו סל, טוב בן?"
"כן...כן ..הבנתי" ענה דני וחשב בליבו: "אז למה כשבבית אני מבקש מהם לפעמים לעצור מהעיסוקים שלהם ורוצה לשאול משהו או להגיד להם משהו שקרה לי, בדר"כ הם עונים: דני מספיק עם השטויות, אין לנו זמן, מספיק! השאלות יכולות לחכות, ואבא שולח אותי לשאול את אמא ואמא שולחת אותי לשאול את אבא"?!
(© עדי'ה הדר. תשע"ב)
 
האם שאלתם את עצמכם באמת- למה?
לאוו דווקא זה הילד ששואל ואנו לא עונים, ואין זה מחייב כלל, שמישהו אחר מבקש תשומת לב ואנו לא ממש מעניקים.
עצרו!
שאלו את עצמכם, מה טוב עשיתם בשביל עצמכם בתקופה האחרונה?
האם עצרתם את המרוץ לבדוק האם אתם בכלל רצים בדרך הנכונה?
האם לקחתם כמה דקות להבין מה היה ואיך ממשיכים מפה?
האם נתתם לעצמכם תשומת לב ולו קטנה?
האם הקשבתם למנגינת ליבכם?
המרוץ מן הסתם ימשך והימים יחלפו כפי שאומר דוד המלך :"כי גז חיש ונעופה" (תהילים צ)
ואם באמת אנו מעוניינים שיחלפו בטוב... ושיישארו לנו כוחות, בריאות ושמחה גם לסביבה- עלינו לעצור מידיי פעם...
לקחת פסק זמן {לא השוקולד:)}
להסתכל סביב, להנות מהנוף, מהחברה, מהבית, מהילדים וכו'...
להוסיף משהו לחיינו, ללמוד, להתפלל, לקרא, לקחת "אוויר לנשימה"- תרתי משמע.

ונסיים בעניין זה עם דבריו של רבי נחמן:
"צָרִיךְ לָזֶה זְכִיָּה גְּדוֹלָה שֶׁיִּזְכֶּה לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחָרֵט כִּי לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְיַשֵּׁב הַדַּעַת אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְחוֹלֵף וְעוֹבֵר אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, אִם כָּךְ הוּא רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ..." (שיחות הר"ן אות מ"ז)

הצעה: תוכלו גם לעשות שימוש בסיפור כפתיח לפעילות / דיון בנושאים:
1. חנוכה וחינוך.
2. מהי התייוונות בימינו.

© עדי'ה הדר


לקריאת הממתק לשבת ראו כאן

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

כסלו - חודש האור וההארה

כסלו - חודש האור וההארה
"צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר וצריך שכל איש ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו".
(הרב קוק)
הנה אנו בפתחו של חודש כסלו, חודש בו יורד עלינו מלמעלה שפע של אור והארה. מהו אותו אור ומה מהותו?
כידוע האור אינו משנה את עצם מהותם של החפצים אותם הוא מאיר, אבל הוא חושף אותם לעינינו. כמו כן האור הינו ניגודי לחושך, במקום שיש אור אין חושך. כשאנו מאירים מקום מסוים החשיכה נעלמת.
בחג החנוכה העניין המרכזי הינו אור- היוונים בקשו להחשיך את עולמם של היהודים על ידי הניסיון לקחת מהם את התורה והמצוות שמאירים את חייהם, כפי שנאמר: "כי נר מצווה תורה אור".
ננסה להעמיק יותר במשמעותו של האור:
המדרש מספר, שהאור שנברא ביום הראשון לבריאת העולם – אדם הראשון יכול היה להביט בו מסוף העולם ועד סופו. אור זה שימש בעולם ל"ו שעות (36) ואח"כ נגנז.
וזוהי לשון המדרש: "אמר ר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ודור הפלגה שהן מקולקלין עמד וגנזו מהם שנאמר: וימנע מרשעים אורה. ולמה גנזו? גנזו לצדיקים לעתיד לבא... אמר ר"ל: ל"ו שעות שימשה אותה אורה. י"ב - של ערב שבת, וי"ב של ליל שבת, וי"ב של שבת. כיון ששקעה החמה במוצ"ש, התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה היה מתיירא אדם הראשון... מה עשה הקב"ה? זימן לו שתי רעפים, והקישן זה בזה, ויצא אור ובירך עליה..."
(בראשית רבה פרשה י"ב)
זאת אומרת כשהקב"ה ברא את העולם, האירה בגלוי מהותו האמיתית ותכלית בריאתו. היה אפשר 'לראות' כי העולם אינו מציאות לעצמו, אלא כל-כולו נובע מהכוח האלוקי. לאחר ל"ו שעות גנז אותו ה', שהרי לו היינו רואים את השכינה, את הטוב המוחלט, הייתה ניטלת מאיתנו זכות הבחירה בין טוב לרע. מעתה ואילך עלינו לעשות עבודה עצמית של גילוי מציאותו ית' בחיינו ובעולם כולו. ה'שפת אמת' מחבר אור זה לאור החנוכה וכותב בשם ספר 'הרוקח' כך: "הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית... ואם כן נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז, והוא מאיר בתוך החושך הגדול". הנרות הדולקים בחנוכה מחזירים אותנו אל האור של ימי בראשית, ועוזרים לנו להתחבר לאור האמונה הטהורה בה' ובטובו.

חודש כסלו מורכב משתי מילים – כיס ולב... בהקשר זה "כיס" הינם הדברים בחיים שאנו לוקחים כצידה לדרך, "כיס" הינה הפנימיות שבנו אותה נרצה להעצים, וגם העין שלנו הינה "כיס" שאותו נוכל לסגור כשצריך ולפתוח כשנרצה. הן הכיס והן הלב יכולים להכיל דברים חיובים וטובים או חס ושלום דברים שליליים. לנו ניתנה זכות הבחירה האם להכניס לליבנו וכן לאותו "כיס" אור או להבדיל חושך. מעשה קטן שאנו עושים כאן למטה כדי להאיר את החושך – כגון: הדלקת נר חנוכה, לימוד, צדקה, ואפילו חיוך קטן, כל אלו מורידים עלינו שפע רב של אור השכינה ומאירים לזולת, לנו ולעולם כולו.
זכרו! את ה"חושך" לא מגרשים במקל, כי אם בהדלקת "אור"... בואו נאיר את חיינו וחיי הזולת בשמחה, באהבה ובמאור פנים.

ונסיים בתודה ותפילה לאבינו שבשמיים:
תודה על הזכות אליך לפנות,
תודה על שנטעת בנו כוחות.
תודה על היותך לנו – אב,
תודה על כל השפע הרב.

תן לנו כוח לראות את השלם שבחלקנו
תן לנו היכולת לקבל באהבה את קורותינו.
תן לנו היכולת לקרוא ולהבין את השני נכונה,
תן לנו הזכות לראות את הלבן שבתוך האות השחורה.
תן בנו הבינה לדעת איך ומתי לומר את דעתנו,
תן בנו כוחות לשתוק כצריך גם כאשר מלא הוא ליבנו.

עזרינו בכל עניין ודבר לראות אותך,
עזרינו לזכור כי הכול לטובה.
עזרינו להרגיש אהבתך בכל עת,
עזרינו לאהוב ללא תנאי - באמת.
עזרינו לשמוח גם בעיתות חשיכה,
עזרינו להאיר עוד ועוד את עולמך.
© עדי'ה הדר
שנזכה כולנו במהרה
ל"אור חדש על ציון תאיר".
אכי"ר!