בס"ד
פעם אמר לי איש חכם עד מאוד
שעצם היכולת להכיל.. היא עניין מיוחד ומאיר...
ואכן להכיל זה חשוב ונשגב.
אך כל אדם גם המכיל הגדול ביותר, זקוק שיכילו אותו.
וודאי שיש שישמחו ושמחים, להקשיב, להגיב
פעמים יהיו אלו מליצי יושר
ופעמים מעין יועצי "אחיתופל".
ואכן לא סתם נאמר
דאגה בלב איש ישיחנה...
אך יש לשים לב לפרט חשוב עד מאוד
למי אדם יעדיף לספר, לומר?
האם יעצור כל מאן דכפין ברחוב ויספר לו את אשר על ליבו?
האם ישוחח עם איי מי, שחושש הוא, כי לא יבין את דבריו?
או שמא יעדיף את זה החשוב בעיניו, את האדם שמבין את דבריו?
שניחן בלב רגיש וחכם?
שלא מקשיב ממקום של שופט, או עורך דין
אלא במבט רחב, בראיה יותר כוללנית.
ואין זה מחייב שרוצה הוא תשובות
או הסברים מאלפים למה ואיך צריך להיות.
רק שיקשיב
שיאיר את עיניו
שיאיר לו, ולו נקודת אור קטנה.
זה מספיק
זה שווה את הכל
כי יש דברים שלא נקנים בכסף או כבוד,
כי אם ביכולת לחייך, להקשיב, להכיל, לקבל,
ברצון לעזור, לעודד, להיות קרוב
ובמילה אחת ביכולת לאהוב!
© עדי'ה הדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה