יום רביעי, 13 ביולי 2011

"כל רודפיה השיגוה בין המצרים"

"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א, ג)
ימי בין המצרים אינם עוד ימי קיץ חמים, כי אם ימים בהם שמיים עוטים ערפל.
ונשאלת השאלה: כיצד עם שתורם ונותן כ"כ הרבה לעולם ממשיך להיות נרדף?
עם, שחזר אחרי 2000 שנות גלות לארצו, ממשיך להלחם על זכותו המינימאלית, לחיות בשקט וביטחון בביתו?

אומרים חז"ל: "כל דור שלא נבנה בית המקדש, בימיו כאילו נחרב".
אם כן, מה תפקידנו? כיצד נוכל אנו הקטנים לבנות בית לאדיר מרומים?
מגלים לנו רבותינו, שכל צעד חיובי שלנו בונה עוד לבנה בבניין בית מקדשנו.
ועל כן, בכל יום ורגע בשנה עלינו להגביר האהבה. ובימים אלו של חודש תמוז על אחת כמה וכמה.

נאמר במסכת אבות:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו"

ויתר על כן, אפילו כאשר אין מחלוקת, אין מספיק "השקט התעשייתי", אלא יש לשאוף לאהבה אמיתית בשלמות.

וכותב על כך רבי נתן בליקוטי הלכות, נשיאת כפיים, ה', ט"ז:
"ואפילו כשאין מחלוקת אלא שאין האהבה בשלמות בין ישראל שמצווים לאהוב אחד את חברו כנפשו,
כמו שכתוב (ויקרא, י"ט) ואהבת לרעך כמוך. ובפרט החברים העוסקים בתורה שצריכים ליזהר ביותר ויותר שיהיה ביניהם אהבה רבה, כמובא גודל האזהרה שהזהיר האריז"ל על אהבת החברים בלי שיעור.
וכשאין האהבה בשלמות אינם יכולים לדבר זה עם זה כראוי ואינם מאירים זה בזה..."

אם כן, עלינו להגביר את אהבת החינם, את ה"ביחד" של כל העם.
זה הזמן להתאחד ולאחד השורות. ללמוד לקבל, להקשיב, להתנהל בסבלנות וסובלנות.
לקרב כל אחד מאחינו לאבינו, מלך מלכי המלכים. לא מתוך כעס, כי אם ממקום של שמחה.
לא מתוך עליונות אלא אך ורק מאהבה וענווה.
רק כאשר נגיע לבחינת "ויחן העם מול ההר" – עם אחד בלב אחד (עפ"י רש"י)
רק אז נוכל לזכות לגאולה השלימה 
הפרטית, המשפחתית והלאומית.
       בע"ה שנזכה במהרה בימינו, אכי"ר!


                                                       
                              © עדי'ה הדר

אין תגובות:

פרסום תגובה