קדש חייך - לקדש את החול

"קדש חייך – לקדש את החול"

לפני כשבוע החל חודש ארגון בבני עקיבא. מאמרים רבים וטובים נכתבו בעניין ובכל זאת נביא כאן מעט על הנושא שנבחר לחודש זה :"קדש חייך".
קידוש החיים הינו ברבדים שונים: ראשית, עצם החיים הינם קדושים ואנו מצווים לשמור עליהם. רובד שני של קדושה מתבטא בהיותנו עם סגולה ובשמירת התורה והמצוות. הרובד שנעסוק בו בדיוננו משלים את הרובד השני ועוסק במטרה שלשמה נוצרנו כעם סגולה והיא – קידוש החול.
בפרשת השבוע נאמר:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה: וַיֹּאמַר: אֲדֹ-נָ-י, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ". (בראשית י"ח א-ד)
יש לשים לב, אברהם אבינו לאחר ברית המילה מגיע לשיא הקדושה, להתגלות אלוקית - "וירא אליו ה"'... , ובאותה נשימה ממשיך הפסוק ואומר לנו: "ויישא עיניו וירא הנה שלושה אנשים"... אברהם נמצא בשיא הרוממות, בהתעלות רוחנית גבוהה, ודווקא "כחום היום" או כפי שאנו נוהגים לומר בסלנג "באמצע החיים", נוחתים עליו שלושה אנשים... ואברהם ע"ה רץ לקראתם ומבקש מהם להיות אורחיו.
כאשר אדם מוצא עצמו בתחושת קדושה יודעים אנו כמה קשה לו הנחיתה ארצה וההתעסקות בצרכי השעה. אם כן, כיצד זה מצליח אברהם לחבר בין ה"הפכים"? מהתנהגות זו של אברהם אבינו אנו מבינים כי קידוש החול וחיי השעה היא הדרך אותה הוא מנחיל לנו, בני העם היהודי, ומכוחו והשתדלותו ניתנו אף לנו הכוחות למימוש אידיאל זה.
מחד גיסא, אנו לא פועלים רק ברמת הגוף, החומר, אלא מבינים כי קיימת מציאות רוחנית העומדת בבסיס חיינו. ומאידך גיסא, אין אנו מתיימרים להפוך לנזירים המנותקים מהוויות העולם אלא להיפך, תורתנו מקדשת את ערך החיים והמשפחה.
זוהי בדיוק גדולתו של אבי האומה הישראלית - החיבור בין שמיים לארץ, בין גוף לנשמה. האיזון המוצלח שביניהם הוא זה ההופך אותו לאברהם העברי, אברהם אבינו.
רבי נתן בליקוטי הלכות (יורה דעה , חלה ד ז') אומר כך:
"וע"כ העושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום שנאמר ראשית שהיי' שיריה ניכרין כמבואר בש"ע. כי זה עיקר התיקון שעל ידי הראשית שמפרישין יתתקנו גם השיירים ויעלו אל הקדושה בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו, ונשאר דייקא, דהיינו שבחי' השיריים בחי' ונשאר גם הוא לאלקינו גם הוא יעלה להש"י לשרשו העליון. וזה עיקר שלימות הבריאה, שנברא בשביל זה, שיעלו שלימות הבריאה שנברא בשביל זה שיעלו גם השיריים אל הקדושה ע"י הראשית שהוא העיקר בשבילו שנברא הכל. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ודרשו רז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ובשביל התורה שנקראת ראשית דרכו וכו'. נמצא שישראל והתורה הם העיקר והראשית שבשבילם נברא הכל השמים והארץ וכל אשר בהם"...
מדברי רבי נתן אנו לומדים כי אף על פי שהכנת החלה היא מעשה חומרי, כאשר אנו מקיימים מצוות הפרשת חלה, ומגביהים את החלק המופרש ואומרים: "הרי זו חלה", אנו בעצם מרימים את החומר לרמת קדושה. וזהו עיקר רצונו של הבורא - הקב"ה ברא אותנו כאן בעולם של חומר ויחד עם זאת "נפח בנו נשמה". על ידי חיבור שמיים וארץ, חומר ורוח, יכולים אנו להרים את כל הבריאה, את כל המקומות הנמוכים – מעלה מעלה, ואז נגלה בהם את מציאות ה'.
עלינו לזכור את הנאמר בפרקי אבות (פרק ב, ט"ו, י"ב):"רבי יוסי אומר...וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". זאת אומרת שכל מה שאנו עושים, ואפילו כשאנו עוסקים בצרכנו הגשמיים, תהא כוונתנו בו רק לשם שמים, לעשות רצון ה'.
על ידי ההכרה שהקודש הוא העיקר והחול טפל אליו יישאר הקודש בקדושתו, ובע"ה כל חלקי החול יבואו גם הם אל תיקונם.

אמן ואמן!

ונסיים בקריאתו של שלמה זלמן שרגאי שהפכה לאבן דרך בחיי חניכי בני עקיבא:

"קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה!"

© עד'יה הדר

לקריאת הממתק לשבת ראו כאן

נוסף בבלוג דף חדש - קובץ עם מספר דילמות מחיי הפנימיה והצעה לדרכי פתרון