הקיץ פה...
הקיץ פה סביב ובפנים מרגיש אביב (?!).
החום, הלחות והמולות של ילדים,
יש ויאמרו מפחיד, מלחיץ...
ואולי נאמין שדווקא – מלהיב (?!)
החיות הבלתי פוסקת של הקטנים,
מזרימה את האנדרנלין
של כל אם ואב.
והנוער המתנער מכל מסגרת והליכה בתלם,
מנער את הוריו...
ה"נבהלים", כדאי שיעברו לצד ה"נלהבים".
המבט המבוהל שלנו משדר להם –
חירות אינסופית והרבה... בלאגן...
אם נביט בהתלהבות (וגם נציב גבולות מידי פעם)
וננסה קצת "להיזכר" בעבר הלא רחוק שלנו,
אולי נצליח מעט לצמצם את הפער ולמצוא את היופי שבנוער.
נכון, כשהם מחפשים ריגושים זה לא פשוט.
אכן, כשהם לנו פתאום "נעלמים", אנו אובדי עצות.
ויחד עם זאת יש בהם הרבה תום ואהבה,
יש בהם התחדשות מתמדת ושמחה.
אם נביט בהם בעיניים אוהבות, וניתן להם להרגיש את ידינו המלטפות.
אם נחדיר בהם את הרצון להצליח ולהיות הכי טובים שבאפשרותם.
אם נאמין שהם מסוגלים... וידעו הם, שניתן לפנות אלינו בכל דבר ועניין.
אזי נוכל גם בעתות משבר לתת יד מחזקת, להיות להם לאוזן קשבת.
וחשוב יותר מפלס "הבלאגן" ירד פלאות, ובעז"ה יעברו הם את הקיץ בשלום.
והקטנים?
נכון צריך להעסיק אותם,
אבל לא באמת חייב לסגוד להם או לקניונים...
מותר ואפילו רצוי, מידיי פעם לומר להם לא! (שאינה משתמעת לשתי פנים)
אין צורך להעמיס להם את כל היום באטרקציות מהעולם החיצון.
הם רק זקוקים שנתייחס אליהם, נחייך, נשיר איתם ואולי נרקוד (גם אם יש לנו רק 5 דקות).
כי כל שהם רוצים זה, שנחבק ונאמר להם שהם הכי מתוקים בעולם.
ושאנו אוהבים אותם יותר מכולם.
בהצלחה!
בברכת:
קיץ בריא וטוב.
עדי'ה
מדהים !!!!
השבמחק