יום חמישי, 9 ביוני 2011

לקראת סיומה של שנה

מתקרבים אנו בצעדי ענק לסיומה של שנה
ועלינו מוטלת החובה להתבונן
לראות מה היה לנו השנה, וכיצד עלינו להמשיך מכאן?
רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן - תורה ע"ו
(ניתן לקרא כאן, החל במילים "וזהו בחינת מעלת הביטחון") ,
 מתווה דרך לאדם כיצד עליו לנהוג
אין אני מתיימרת להבין כל מילה בתורה זו ולבטח לא להתעמק ברובד הפנימי שבה.
אבל במבט של פשט הדברים רואים אנו
ארבע נקודות מרכזיות עליהן מדבר רבי נחמן:

ü      הכרת הטוב ע"י הסתכלות, התבוננות

ü      ההסתכלות – ההתבוננות כיוצרת כלי, גבול

ü      מידת הביטחון

ü      חשיבות ההתחדשות בכל יום

נוכל לראות נקודות אלו בהתאמה לחג השבועות
ולמגילת רות .

ü        הכרת הטוב ע"י התבוננות – האדם המתבונן רואה כי תבואתו הינה מתנת ה', הכרת הטוב שלו- הבאת הביכורים, קורבן.

ü        התבוננות כיוצרת כלי - בתקופת יציאת מצרים עם ישראל זוכים לראות ניסים ומקבלים הארות במתנה, החל ממחרת השבת דהיינו ספירת העומר הם מתחילים לבנות כלי ע"י יגיעה. דבר המביא להתרחבות ההבנה,
       ויצירת הגבול והכלי לקבל.(את התורה וכדו') 

ü        מידת הביטחון- עם ישראל אומרים: "נעשה ונשמע".

ü       התחדשות- עד למעמד הר סיני היו הם בני ישראל- בניו של ישראל אך כיחידים, ובמעמד הר סיני הופכים הם לעם. כמו כן בכל שנה מקבלים אנו מחדש את התורה.  הקורבן אף הוא הינו על התחדשות - ראשית התבואה.

גם במגילת רות אנו יכולים לפגוש נקודות אלו:

ü      הכרת הטוב ע"י התבוננות - רות רואה את יד ה', מבינה את גודל חשיבות ומידותיה של נעמי ועמה ומוקירה לה ולאלוקי ישראל על כל הטוב.

ü      ע"י התבוננות – יוצרת גבול, – רות מקבלת על עצמה דרך רוחנית ומעשית חדשה המנוגדת למקום ממנו באה, נכנסת כחלק מעם ישראל, כלי- מתעברת לצדיק- בועז ודוד המלך יוצא ממנה.

ü      מידת הביטחון – בה' ובצדקת הדרך-"באשר תלכי אלך.." ובאלוקי ישראל- "אלוקיך אלוקי"

ü      התחדשות- הפכה ממואב לישראל וקבלה עול מלכות שמיים, נולד לה בן, גרמה גם לחידוש המשכיות של נעמי- כפי שכתוב:      "יולד בן לנעמי..."

וכעת בסיומה של שנה נוכל ללמוד מנקודות אלו, אותן מלמד אותנו רבי נחמן
גם להתנהלות שלנו בחיי היום יום בכלל ובעשייה החינוכית בפרט.
לנו בני אדם נתן ה' את היכולת לחשוב, לבנות ולעשות...
ולנו הבחירה..

רבי נחמן מברסלב כותב :
"שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה עושה ואם אינו רוצה, אינו עושה, כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר וכמו שהוא רוצה עושה"
(עפ"י ליקוטי מוהר"ן תנינא, ק"י)

בואו נכיר טוב לקב"ה - שהוא הנותן.
לו ולשליחיו הנאמנים.
נתבונן ונראה האם וכיצד הרחבנו הכלי ומה היו הגבולות,
נאמין בדרך ה', נאמין ביכולות ובכשרונות שה' נתן לנו
וביכולות של העמיתים, התלמידים וכו'.
וכמובן נתחדש ונחדש כוחות, נחדש רעיונות,
נפתח דף חדש גם מול אלו שלא ממש הסתדרנו איתם,
ניתן לכולנו את האפשרות להתחיל ברגל ימין את השנה הבאה עלינו לטובה.

וכיצד ירצה האדם להיטיב לכולם ?
על כך רבי נחמן אומר :
 "כי צריך האדם לחפש ולבקש למצא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה"
(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א, רפב)
וכאשר האדם מסוגל לראות בתוכו את נקודת הזכות, יוכל הוא לראות זאת גם באחרים.
בכל עת ובכל מצב הביטו על חצי הכוס המלאה.
בכל תקופה בחיינו יש יופי מיוחד..אל "תדלגו" למחר...
נצלו כל רגע ורגע לחיות הכי טוב שאתם  יכולים...ללמוד, ללמד, לעשות,
ליהנות... ופשוט להיות בהווה.
בלי משקעים מהעבר... ועם חלומות לעתיד...

"כי אין לו להאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו
כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי "
(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א, ערב)

בהצלחה!


                                        © עדי'ה הדר

יום רביעי, 1 ביוני 2011

שבועות - חג מתן תורה


מובא במדרש:

"אמר רבי מאיר: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקב"ה: אני נותן לכם את התורה, בתנאי שתביאו לי ערבים טובים שתשמרוה.
אמרו לפניו: ריבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם: אבותינו צריכין ערבים. למה הדבר דומה? לאחד שהלך ללוות מן המלך. אמר לו: הבא לי ערב, ואני מלוה אותך. הלך והביא לו ערב אחד. אמר לו: ערבך צריך ערב. הלך והביא לו ערב שני. ואמר לו: ערבך צריך ערב. כיון שהביא לו ערב שלישי אמר: תדע כי מפני זה אני מלוה לך.
כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה, אמר להם: אני נותן לכם תורתי, הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם. אמרו: אבותינו עורבין אותנו. אמר להם הקב"ה: אבותכם יש לי עליהם.  אברהם יש לי עליו, שאמר: "במה אדע" (בראשית טו', ח). יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו, שנאמר:
"ואת עשו שנאתי" (מלאכי א ', ג). יעקב, שאמר: "נסתרה דרכי מה" (ישעיה מ', כז). אלא הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם. אמרו לפניו: ריבונו של עולם, נביאינו ערבין לנו. אמר להם: יש לי עליהם, שנאמרו: "והרועים פשעו בי" (ירמיה ב',ח), וכתיב: "כשעולים בחרבות נביאיך ישראל היו" (יחזקאל יג', ד). אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם. אמרו: הרי בנינו עורבין אותנו. אמר הקב"ה ברוך הוא: הא ודאי ערבים טובים. על ידיהם אתננה לכם..."
(עפ"י שיר השירים רבה א' ד)
מיד לאחר הפסח, נותנים עם ישראל את קורבן העומר ומתחילים לספור, אך מהו אותו קורבן?
קורבן העומר הינו קורבן שעורים - הידוע כמאכל בהמה.
ומאז בסיעתא דישמיא עולים ועולים בדרך העולה אל ההר: אחד, שניים... שמונה וארבעים, תשעה וארבעים... ומגיע חג שבועות - בו נותנים קורבן נוסף - קרבן שתי הלחם:הקרבן מובא מן החיטים המבשילים בימים הקרובים לשבועות, מן החיטים מכינים קמח מבורר ומובחר, לקמח מוסיפים שאור (חומר מחמיץ) וכאשר העיסה מחמיצה, אופים שתי חלות ומביאים לכהן.
לחם - זהו כבר מזון אדם.
בכל יום בספירה עלינו עוד שלב, ובשעה טובה הגענו למעמד הנכסף, אדם!  נזר הבריאה .
וכך גם הפכנו לעם, עבדים היינו לפרעה... ואט אט, עלינו ונתקדשו עד אשר הגענו למעמד הר סיני- חג מתן תורה.

ובכל שנה ושנה מקבלים אנו את התורה מחדש,              אנו הבנים/ ות, אנו האבות/ אמהות , אנו הסבים/ ות,
בכל שנה ובכל דור - אנו הערֵבים!
  לא רק ערבים זה לזה, כי אם ערבים לדורות קודמים,    עדים ומעידים בכל יום מחדש כי ה' הוא האלו-קים
"ה' אלוקי-נו ה' אחד!"

                                                                                                              © עדי'ה הדר