וספרתם לכם

בס"ד

"וספרתם לכם... "

שבעה שבועות סופרים, יום אחר יום שבוע אחר שבוע,

מתחילים בתחתית ההר, ומטפסים שלב אחר שלב.

כל צעד מקרב אותנו אל מטרה.

ובתוך העלייה יש מי שחש עולה ומתעלה

ויש מי שחש הולך ומתרחק

וביניהם אלו שלכאורה צועדים במקום.

אך, האם אכן נשארים הם במקומם?

תחושת העלייה הינה יפה ונפלאה, אך אל לנו לשבת על זרי דפנה ולחשוב

כי הגענו לתכלית וכעת ניתן לנוח, שהרי "אדם לעמל יולד..."

ומה עם אלו החשים כי עצרו מלכת, או אלו החשים נפילה מתמדת?

גם אם נראה שלא זזנו, לא יתכן הדבר

צעידה במקום הינה לא פשוטה, כי לרוב מדובר אכן בירידה, בהליכה לאחור...

אמנם יש לזכור, כי כל תחושה הינה בעיניי האדם עצמו,

ובכל זאת, מה היא הרגשת הנפילה, הרגשת ההתרחקות?

האם,עלינו להתייאש ח"ו, כאשר חשים אנו כך?

נראה כי דווקא היא...

ההתקדמות הכי גדולה.

ככל שמתקרבים אנו לה'

כך מרגישים אנו רחוקים יותר.

כפי שנאמר על אברהם אבינו:

"וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה".

אומר על כך הנעם אלימלך:

"דמתחילה היה סובר אברהם שהם כולם קרובים להשם יתברך ברוך הוא כמוהו כמוהם אבל אחר כך וירא את המקום מרחוק רוצה לומר שהשם יתברך ברוך הוא הנקרא מקום הוא רחוק ממנו והם לא הבינו זאת ואמר להם שבו לכם פה שאין לנו שייכות והתחברות יחד"

ככל שאנו לומדים, אנו יודעים ומבינים כמה אנחנו לא יודעים.

וזוהי עיקר העבודה, לספור, לא להתייאש, להתקדם צעד ועוד צעד...

הדרך חשובה... הדרך היא - היא התשובה!!

דרכה נגיע כולנו בע"ה כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה.

דרך צלחה!

                                                  © עדי'ה הדר