פסק זמן... זמן ליישוב הדעת
המשחק החל...מטרת על – לנצח:
ה"מכבים" מול ה"יוונים"...
הקהל מריע..."יאלה מכביייי"
ומנגד עונים "אולה...גרייייייס..."
אחד מול אחד - רצים, רודפים, קולעים, מחטיאים... כולם מול כולם...
מישהו נמוך קומה נעמד במרכז ומסמן עם ידיו סימן האות T
ופתאום... כולם עוצרים, כל אחד חוזר לבסיסו. אין איש ממהר, אין מי שפוצה פה.
"מה קורה?" שואל דני את אביו, "למה הם עוצרים? ומה השטות הזו שאיזה מישהו שבכלל לא שייך לשחקנים, מתערב וכולם עושים מה שהוא אומר? ואבא...הוא בכלל לא אומר, הוא רק מראה להם איזה סימן לא ברור, אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאא..."
אבנר פתאום מבחין בבנו זועק לעברו ולא ממש מבין על מה ומדוע?! "מה קורה דני? מה נזכרת דווקא עכשיו לצרוח?"
"שאלתי שאלה ואתה לא עונה"... "אהה, מה שאלת?" ודני שוב חוזר על שאלתו...
"טיפשון... האיש הזה הוא השופט, הוא מחליט מי נפסל, ממנו מבקשים פסק זמן, לפעמים כי קרה משהו ולפעמים לעצור מעט שינוחו וכל קבוצה תחליט מה הלאה - איך כדאי להמשיך.
והסימן זה סימן שכולם מכירים לכן מספיק שהוא מסמן.
הוא יוצר עם ידיו סימן של האות T באנגלית בה מתחילה המילה פסק זמן = Time out הבנת?
ייאלה ממשיכים עכשיו שב בשקט...או תצעק כמוני...כל פעם שהצהובים יכניסו סל, טוב בן?"
"כן...כן ..הבנתי" ענה דני וחשב בליבו: "אז למה כשבבית אני מבקש מהם לפעמים לעצור מהעיסוקים שלהם ורוצה לשאול משהו או להגיד להם משהו שקרה לי, בדר"כ הם עונים: דני מספיק עם השטויות, אין לנו זמן, מספיק! השאלות יכולות לחכות, ואבא שולח אותי לשאול את אמא ואמא שולחת אותי לשאול את אבא"?!
(© עדי'ה הדר. תשע"ב)
האם שאלתם את עצמכם באמת- למה?
לאוו דווקא זה הילד ששואל ואנו לא עונים, ואין זה מחייב כלל, שמישהו אחר מבקש תשומת לב ואנו לא ממש מעניקים.
עצרו!
שאלו את עצמכם, מה טוב עשיתם בשביל עצמכם בתקופה האחרונה?
האם עצרתם את המרוץ לבדוק האם אתם בכלל רצים בדרך הנכונה?
האם לקחתם כמה דקות להבין מה היה ואיך ממשיכים מפה?
האם נתתם לעצמכם תשומת לב ולו קטנה?
האם הקשבתם למנגינת ליבכם?
המרוץ מן הסתם ימשך והימים יחלפו כפי שאומר דוד המלך :"כי גז חיש ונעופה" (תהילים צ)
ואם באמת אנו מעוניינים שיחלפו בטוב... ושיישארו לנו כוחות, בריאות ושמחה גם לסביבה- עלינו לעצור מידיי פעם...
לקחת פסק זמן {לא השוקולד:)}
להסתכל סביב, להנות מהנוף, מהחברה, מהבית, מהילדים וכו'...
להוסיף משהו לחיינו, ללמוד, להתפלל, לקרא, לקחת "אוויר לנשימה"- תרתי משמע.
ונסיים בעניין זה עם דבריו של רבי נחמן:
"צָרִיךְ לָזֶה זְכִיָּה גְּדוֹלָה שֶׁיִּזְכֶּה לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחָרֵט כִּי לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְיַשֵּׁב הַדַּעַת אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְחוֹלֵף וְעוֹבֵר אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, אִם כָּךְ הוּא רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ..." (שיחות הר"ן אות מ"ז)
הצעה: תוכלו גם לעשות שימוש בסיפור כפתיח לפעילות / דיון בנושאים:
1. חנוכה וחינוך.
2. מהי התייוונות בימינו.
© עדי'ה הדר
לקריאת הממתק לשבת ראו כאן
