יום שני, 26 בספטמבר 2011

דקה לפני ראש השנה... קצת על הנקודות ה"שחורות" בחיינו...

תרגיל ולימוד:
קחו דף לבן, ציירו עליו נקודה שחורה (לא קטנה ולא ענקית) ושאלו את הסובבים אתכם: "מה אתם רואים"? רוב האנשים יאמרו לכם כי הם רואים את הנקודה השחורה... מעטים יאמרו כי הם רואים נקודה שחורה על דף לבן, ובאופן כמעט אפסי יש מי שיאמרו כי הם רואים דף לבן... עם נקודה שחורה עליו.

פעמים רבות נקודות שחורות מעיבות על חיינו...זאת בתחומים שונים כגון: בריאות, חינוך הילדים, זוגיות, עבודה, חברה ועוד. פעמים מעיבות הן עלינו כענן גדול,ויש אף שמספר נקודות מרצדות מול עינינו כאילו רוקדות הן במתכוון להכעיס.

מה עלינו לעשות כדי להעלים (או לפחות להחזיר לפרופורציות) נקודות אלו?
דבר אחד ברור: אם המיקוד שלנו יהיה אך ורק על נקודות אלו - הן תגדלנה בצורה מבהילה, כמו שאנו נוהגים לומר: "מגודל זבוב לגודל פיל"... ואולי עדיף להתעלם? מאמרים רבים חוזרים ומלמדים אותנו כי אם נתעלם מהרע הוא ייעלם מאליו, האם נכון לעשות זאת בכל מצב?
ניקח לדוגמא חור בשן (אואץ'): אם גילינו חור קטנטן בשן, האם נכון לתת לו להיעלם מאליו? התשובה ברורה: אם נתעלם ממנו הוא יגדל ועלול להגיע לטיפול שורש ואף לעקירה...
בדומה לכך צריך לנהוג באותן הנקודות השחורות שבחיינו- אנו צריכים לעשות כל שביכולתנו על מנת לטפל בהן לפני שיתנפחו למימדי ענק. אומנם דרך ההתעלמות טובה היא לעיתים מבחינה מעשית כגון: לא להגיב ללא מחשבה, לא לענות בשעת מעשה וכד', אך אין להתעלם ולברוח מהתמודדות מבחינה תודעתית. יש להאמין כי נוכל להועיל, להוסיף טוב, ובע"ה גם לשנות... אם נשכיל לטפל באותן נקודות מבעוד מועד, וכמובן, לא פחות חשוב - נתפלל- שנצליח לטפל, לתקן ולא ח"ו לקלקל, הרי שנוכל להגיע לפתרון שיהיה הכי טוב ונכון לכולם.

אך כיצד קורה שנקודה אחת שחורה גורמת לנו לא לראות את הדף הלבן שסביב? כיצד בעיה כל שהיא מביאה אותנו למצב בו נעלמו לנו כל הנקודות החיוביות והזכות? פעמים שאנו כל כך קרובים לעניין עד שהוא משפיע על הלב עוד לפני שהמחשבה מתבהרת ומתיישבת. כאשר אנו מביטים על תמונה ממרחק 0 (אפס) מה אנו רואים? במקרה הטוב צבע אחד או נקודה... אך אם נתרחק, (לא רחוק מידי כמובן), נוכל לראות את התמונה כולה.

הצעה: קחו דף והכינו טבלה. בצד אחד כתבו את הנקודות השחורות בחייכם (עפ"י סדר – מהנקודה המעיבה ביותר לזו שהכי פחות), ובצד שני כתבו נקודות אור בחייכם. תופתעו לגלות כמה דברים טובים נתן לכם ה'.
לא מצאתם? התרחקו קצת ...קחו כמה צעדים אחורה (כן, אפשר לקחת כמה צעדים פיזית ממש...) נסו לראות את המכלול.
גם לא הולך?
אומרים לנו חז"ל בפרקי אבות : "עשה לך רב וקנה לך חבר"... חבר טוב, חבר אופטימי, שרואה את חצי הכוס המלאה (והרבה יותר מחצי...), שיאיר לכם את הדרך, שיסתכל ממרחק על הדברים. מישהו שיכול להביט באופן אובייקטיבי על העניין, ולעשות לכם מעיין שיקוף. יכול להיות זה חבר/ה ממש, ואולי רב, מורה דרך,וכד'. (ובמקום של אין ברירה "קנו" לכם חבר, כגון: איש מקצוע...)

וממשיכה המשנה בפרקי אבות: "הוי דן את כל האדם לכף זכות"...
ואומר לנו רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן רפ"ב:
"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל. יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע... עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה... עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן. וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן.
וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד [כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים] וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב"...

חפשו טוב בחייכם, בעצמכם, בסובבים אתכם..."כי אין ייאוש בעולם כלל".
לכבוד השנה החדשה נסו לחדש ליבכם, לנקות אותו ממשקעים, מ"נקודות שחורות" קטנות ו/או גדולות.
רק זכרו! עליכם מוטלת ההשתדלות, עליכם מוטלת המשימה לנקות ליבכם ולהודות לה' על חייכם.
אם עשיתם זאת באמת, אין אתם אחראים לכל אלו שלא רואים את חצי הכוס המלאה, אם יש כאלו מסביבכם, אל תתנו להם להעיב על חייכם.
נזכיר לעצמנו כי אנו בני/בנות מלך מלכי המלכים, ועלינו להתנהל בהתאם לכך.
כמו שאומר הרמב"ם- מל"ך= מוח, לב, כליות, אם ננהג כך ניקרא "מלך",
ואם ננהג עפ"י לב, מח, כליות הרי אנו= "למך",
ואם כליות, לב, מוח, נקבל= "כל(ו)ם"...
בע"ה שנזכה לקבל את אורה של השנה החדשה בשמחה ובטוב לבב.
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
© עד'יה הדר

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

"שפרו מעשיכם"- ראש השנה

בס"ד
שפרו מעשיכם
"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"
(תהלים פא).

"וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל הַתְּשׁוּבָה, בְּחִינַת 'שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם"
(ליקוטי הלכות ר"ה ה"א)

נוהגים כבר מראש חודש אלול לתקוע בשופר בכל יום מלבד בערב ראש השנה (כט באלול), כדי להפריד בין תקיעות רשות לתקיעות חובה. אך על מה ולמה תוקעים בשופר?

תקיעת השופר נועדה לשתי מטרות:
א. להכריז על הגאולה כגון: בישעיהו כ"ז, י"ג: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם".
ב. לעורר לתיקון - אומרים חז"ל: שופר- שפרו מעשיכם, וכפי שניתן לראות בכתוב: "שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם: הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ... אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַה' לֹא עָשָׂה: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוקים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא ה' אלוקים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא". (עמוס ב' א- ח)
אם כן מעבר להתעוררות השופר מתקשר לחרדה, פחד, יראה...
נשים לב לפסוקים - הקב"ה מבקש מעם ישראל: "שמעו ..רק אתכם ידעתי"..וממשיך: "אם יתקע שופר..לא יחרדו" ומסיים: "אריה שאג מי לא יירא"
האם יש קשר בין השופר לשאגת האריה?
ניתן לראות כי כמו בשופר, ישנה שאגה הבאה לבשר טובות וישנה שאגה הבאה לעורר את בני האדם.
בספר יואל נאמר: "וה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו... וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. וידעתם כי אני ה' אלוקיכם שכן בציון הר קדשי, והיתה ירושלים קדש וזרים לא יעברו בה עוד" (יואל ד' ט"ז-י"ז).
כאן אנו רואים כי השאגה הינה בדומה לשופר הבא להכריז על ההצלה -הגאולה.
ובעמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל" (עמוס א' ב')
ומכאן אנו למדים כי ישנה שאגה שבאה להחריד – להרעיד הלבבות.
אומרים לנו חז"ל כי ארי"ה (בראשי תיבות): אלול, ראש השנה, יום כיפור, הושענא רבא.

אם כן בידינו הבחירה, אם ח"ו נלך בשביל הטעות והבילבול כי אז יחריד את ליבנו קול השופר, כשאגת האריה (עמוס) "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא". אך אם נשכיל לכלכל דרכנו בתבונה ונבחר בשביל הנכון, בדרך העולה אל ההר... כי אז השופר בסגולותיו יעיר ליבנו לעבודת ה', וישמש אי"ה להכריז: "ענווים הגיע זמן גאולתכם".

אכי"ר!
בברכת: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
© עדי'ה הדר
הודעות:
 
 

יום רביעי, 14 בספטמבר 2011

סלח לנו מחל לנו

אבינו מלכנו- סלח לנו, מחל לנו

סלח על זלזול בבני אדם יציריי כפיך
מחל על אי ההבנה כי בכל אחד יש חלק ממך
סלח על שלא שמרנו פינו -
מלשון הרע ומרכילות,
מחל על אותם רגעי כעס ורוח שטות
סלח על קפיצת היד בפני עני ואביון
מחל על פיזור (שלא לצורך) של ממון
סלח על שלא הקשבנו איש לרעהו
מחל על שימוש אגואיסטי באוזננו...

סלח על שלא שמרנו על ארץ נקייה
מחל על שלא ניקינו ליבנו -
ביחס לכל יהודי/ יהודיה.
סלח על שלא הצלחנו ליצור אחוות אחים
מחל על שנאת חינם בין "קבוצות" ופרטים

סלח על שהתלוננו ובכינו על דברים שוליים
מחל על שלא ראינו -
כי גם אלו מהולים בהמון רחמים.
סלח על שלא תמיד זכרנו שהכול ממך
מחל על שהרשנו לעצמנו למחול על כבודך
סלח על שלא למדנו מספיק הלכות
מחל על שלא הבנו כי המצוות אותנו מחָיות
סלח על רגעי ייאוש וכפיות טובה
מחל על אשר לא עבדנו אותך בשמחה ובאהבה.

"הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם".
    © עדי'ה הדר

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

על התשובה..

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'"
(ישעיהו נ"ה ח')

"עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ. וְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הוּא כָּךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֲפִלּוּ עִם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל. כִּי אֲפִלּוּ בְּפָחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה אֱלקוּת. וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִמּוֹ..."
(קיצור ליקוטי מוהר"ן, תנינא פ"ב)

ימי אלול הינם ימים אשר מחד גיסא פותחים שנה ומאידך גיסא מסיימים שנה. ימים אלו ימי חשבון נפש, סיכום והתבוננות על השנה שחלפה ויחד עם זאת הינם ימים של התחלות חדשות, תקוות, חזון ושאיפות.
ישנם מעגלים שונים לחשבון נפש כגון: לאומי, ציבורי, משפחתי ועוד. למעשה, היכולת האמיתית לעשות זאת, מתחילה ביכולת לערוך חשבון נפש אמיתי-אישי, וכמאמר השיר: "אני ואתה נשנה את העולם"... עצם סגולת העם היהודי הינה בכך שכל אחד ואחד משפיע. כל מעשה ולו הקטן ביותר שעושה יהודי משפיע על כולם, מה שקרוי בימינו "אפקט הפרפר". ואם משק כנפיים של פרפר אחד משנה את כל סדר היקום, על אחת כמה וכמה מעשה אחד של האדם משנה את העולם.
בכל השנה ובמיוחד בחודש אלול ניתנת לאדם הזדמנות לתקן את מעשיו. פעמים רבות אנו עסוקים בעניינים "ברומו של עולם", ולא ממש מבינים את המשמעות ואת גודל ההזדמנות.
עלינו לעצור רגע את המרוץ ולהתבונן: מה היה לנו עד כה? מה ניתן לשפר? מה כדאי להעצים? רבי נחמן קורא לזה – "יישוב הדעת" , עלינו ליישב דעתנו.
"צָרִיךְ לָזֶה זְכִיָּה גְּדוֹלָה שֶׁיִּזְכֶּה לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחָרֵט כִּי לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְיַשֵּׁב הַדַּעַת אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְחוֹלֵף וְעוֹבֵר אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, אִם כָּךְ הוּא רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ..."
(שיחות הר"ן אות מ"ז)

ישנם שלושה מעגלי תשובה: בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, בין אדם למקום.
ע"י יישוב הדעת, יכול האדם לעשות חשבון נפש אמיתי, ועם רצון אמיתי יוכל לתקן שלושה מעגלים אלו.

ישנה מחלוקת בגמרא, כיצד מתייחס הקב"ה למי שח"ו חטא. "בנים אתם לה' אלוקיכם", בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר: (ירמיה ד') "בנים סכלים המה", ואומר: (דברים ל"ב) "בנים לא אמון בם", ואומר: (ישעיהו א') "זרע מרעים בנים משחיתים", ואומר: (הושע ב') "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי". ( במסכת קידושין ל"ו ע"א ) ז"א רבי יהודה אומר: אם עם ישראל מקיימים את המצוות הם קרויים בנים ואם לא, הם אינם קרויים בנים. לעומתו, רבי מאיר אומר: בין אם קיימו מצוות ובין אם לא קיימו, תמיד הם נקראים בנים של ה'.
והלכה כרבי מאיר .

ועוד בעניין החטא והתשובה, אומרת הגמרא במסכת מכות:
"שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדוף רעה' (משלי י'ג כ"א)
שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה להם: 'הנפש החוטאת היא תמות'
(יחזקאל י'ג ד' )
שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מה עונשו? אמר להן: 'יעשה תשובה ויתכפר לו'. "

למדים אנו, כי ב"דרך הטבע" אין הגיון בחזרה בתשובה... הרי אם ניקח כלי ונשבור אותו לרסיסים, האם יעלה על דעתנו כי ניתן לתקנו כך שיחזור לצורתו המושלמת? הרי גם אם נצליח להדביק-משהו השתנה... ובמיוחד בדורנו, דור האינסטנט והמיקרוגל... מי בכלל מתקן דברים? קונים חדש. אך אצל הקב"ה אין זה כך, ה' נותן לכל אחד ואחת הזדמנות "על טבעית", לתקן, לשוב בתשובה, כי לא מחשבותיו מחשבותינו... ומעבר לכך, כאשר אדם באמת ובתמים מתחרט על מעשיו ושב אל אביו שבשמיים, עולה הוא ומשתבח יותר. שלא כמו הכלי השבור שנשאר בו סמני השבר, הופך הוא לטוב יותר, שלם יותר. כפי שנאמר:"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".

מי ייתן ונזכה כולנו תמיד לשוב בתשובה, לדעת למחול ולבקש סליחה.

"ואל תקטן בעיניך,
אפילו מעלה קטנה להשתדל להשתלם בה
ואל ימעט בעיניך כמו כן,
חסרון היותר קטן בדרכיך ומידותיך והנהגותיך,
לתקנם ולשכללם.
והיה תמיד מלא רצון
ונוטה יותר לשמחה וטוב לבב".
(הרב קוק איגרות ח"א, כ"ח)

© עדי'ה הדר