כסלו-כשהנשמה מאירה...
כסלו,
חודש בו נרות חנוכה מאירים את הפנים והחוץ.
בכסלו יש אומרים,
נמיכות הקומה, שאנו מביעים בנמיכות הנרות,
מגביהים את היחיד ואת העם,
מעל ומעבר לעשייה, לָעולם.
ויש אור פנימי (באדם ובבית).
ומאירים החוצה (ל'אחר', לחצר).
וסביבון מסתובב סביב עצמו, כעולמנו.
ונופל וקם, וממשיך עוד ועוד.
כאותו עם סגולה,
כן אנו! כולנו. (צריך ורצוי- 'גאוות יחידה')
פעמים הדגש על הנ' – הנס בחיינו.
פעמים על הפ' – המדגיש את קדושת המקום, פה בארצנו.
ויש גם היה, והנס הוא גדול.
מתחברים יחדיו,
ההווה, העבר, והעתיד שכבר פה.
והוא היה והוא יהיה,
והוא הווה, וסיבת חיינו.
בכל זמן ומקום,
אליו נשואות עינינו,
אליו רוחשות שפתינו.
ובחודש האור, המזכיר את הקדוש לנו מכל - בית מקדשנו.
שומה עלינו, להאיר את עולמנו.
הארת פנים, נתינה וחסדים,
יחדיו שבטי ישראל,
כל אלו, שאת דרכנו מאירים.
ונחזור להתחלה... (כי "סופו נעוץ בתחילתו")
כסלו,
חודש בו נרות חנוכה מאירים את הפנים והחוץ.
בכסלו יש אומרים,
נמיכות הקומה, שאנו מביעים בנמיכות הנרות,
מגביהים את היחיד ואת העם,
מעל ומעבר לעשייה, לָעולם.
”כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים“
(הרב קוק, מגד ירחים, מאמרי
ראי“ה ב‘ תרע"ד, עמ‘ תק)
חודש טוב ומבורך!
עדי'ה
