טבת שהופך לטובות
כשעבים פזורים מעלי,
כשעבים פזורים מעלי,
והקור חודר לעצמותיי.
מביטה אל האופק הנראה רחוק,
ומוצאת כי האור בו, מתוק-מתוק.
כשימי כסלו וחג האור, מאירים בליבי,
אזי יודעת כי גם כשמחשיך היום, הליל מאיר.
וטבת... כשמופיע במלוא הדרו,
חשוך ומקפיא, יש ויאמרו כי 'דין' עניינו.
מדפדפת בחדרי הלב,
נאחזת באבוקה קטנטנה,
שנותרה בי פנימה, מאירה ונעימה.
וצועדת צעד אחר צעד,
אל האופק הנראה רחוק.
אותו אופק שאליי כה קרוב,
ומוצאת בו אור נעים ומתוק.
והחשיכה מאירה שוב מעלי,
והאור מתעצם ומסנוור את עניי.
וטבת מתמלא רחמים,
וטיפות מים מלטפות את החיים.
וטבת? מופיע במלוא הדרו,
כן טבת – שהופך לטובות.
חודש טוב
עדי'ה
