גיל ההתבגרות או גיל ההתגברות

גיל התבגרות או גיל ההתגברות

עומדת חסרת אונים

ממש בצומת דרכים

לא קטנה כבר וגם לא ממש גדולה

כך לפחות חוזרים ומזכירים לי בסביבה...

לפנות ימינה? ואולי שמאלה?

ולמה בכלל שלא אחזור אחורה?

בכביש ללא מוצא עומדת תוהה

הכיצד הגעתי ל"שוקת שבורה"?

בסה"כ אני לא רעה...

לומדת, עוזרת, דואגת לאחרים

משתדלת להקשיב לעצת חכמים.

אם כן מדוע מרגישה כה אבודה?

מדוע מ-ש-ע-מ-ם לי נורא?

לומדת (בשביל ההורים?!)...

עובדת...(ואולי... אובדת עצות?!)

איך קורה שבכל פעם שמעירים לי

"נפתח הפה"... מבלי משים.

"..לא, לא התכוונתי..סתם נפלט לי..."

ועל מה כולם כ"כ כועסים?

אני כל כך משתדלת וממש מבקשת:

בבקשה אל תטרקו בפניי את הדלת.

מתאמצת, מנסה לגבור על ה"יצר"

לו ידעתם כמה קשה לי ובכל זאת מתגברת

נלחמת עם העייפות בבוקר

(כי לא נרדמתי כל הלילה)

מתגברת על הרצון לישון בשיעור

(מאותה סיבה מהשורה הקודמת)

עושה מאמצי- על, ללמוד ולהבין

אעפ"י שכל רשרוש מסיח את דעתי.

אז תסלחו לי אם לפעמים אני לא מתגברת

זה רק בגלל שאני "מתבגרת"...

© עדי'ה הדר

מוקדש לכל ה"מתבגרים/ות" באהבה 

חשוון... בלאט הופיע...



חשוון... בלאט הופיע... 

בשקט בשקט

חדר הוא פנימה

בלאט הופיע ממש "בגניבה",

ובלי משים

"השתלט" על יומנו

והחזיר אותנו למציאות היום יומית,

ויש ויאמרו לשגרה אפרורית...

סדר יום, מטלות

חסל סדר אורחים, טיולים ועוד...

איש איש וביתו

איש איש וייעודו.

ימיו קצרים ומעט חשוכים

חלקם חמים וחלקם קרירים.

ומה לנו להלין?

נודה לקב"ה על שגרה ברוכה,

כן!

על הסדר והשקט,

ואפילו על החשיכה שהוקדמה.

זה הזמן

לחזור לאיזון, להירגע...

להביט פנימה בתוכנו, אל תוך ביתנו

ולגלות שהחגים לא סתם עברו-חלפו,

כי אם הותירו בנו אורות וכוחות מחודשים.

חשוון – חודש המחשבה,

חודש ההתכנסות וגילוי הפנימיות.

חודש של חשבון נפש:

במה התקדמנו?

מה קיבלנו על עצמנו וכיצד ניישם?

לאן פנינו מועדות?

חודש של צמיחה

של התעלות ועלייה.

© עדי'ה הדר

חודש טוב ומבורך!

התמודדות עם "הפסקות חשמל"...

התמודדות עם "הפסקות חשמל"...

בשבוע האחרון, עת החלו מעט רוחות לנשב, חווינו הפסקות חשמל בזו אחר זו.

חלקן לדקה-שתיים ואחת למספר שעות...

ומה גרם להפסקה כה ארוכה? ובכן התשובה היא... עץ!

עץ "מת", ללא שורשים, שמעט רוח הצליחה להפילו ארצה.

בשכונתנו דווקא הילדים החליטו להפר את השקט, ובתוך האפילה עמדו במרפסות והחלו... לשיר!

אלו התחילו: "ושמחת בחגך"...ואחרים ענו והמשיכו: "והיית אך שמח"...

אנו הגדולים, כמובן נהננו לשמוע את הילדים, אך חיפשנו יותר פרקטיקה:

יש מי שהתקשר לחברת החשמל,

יש מי שהדליק נר או פנס,

ויש מי שהיה מוכן מראש – והגנרטור שלו החל לפעול עם תחילת ההפסקה...

ואתם הקוראים ודאי שואלים עצמכם: "מה חשבה זו לעצמה שעוסקת היא בעצים וחשמל"?

ובכן במבט מעמיק, ניתן לעניות דעתי ללמוד מסיפור זה שיעור באמונה:

כי גם בחיינו הרי עלולות לחול לעיתים "הפסקות חשמל"...

הנה אך יצאנו מחגי תשרי מוארים באור גדול,

ונכנסים אנו לימי החורף והשגרה.

האם לקחנו מאותו האור ושמרנו אותו לעיתים של "הפסקות-חשמל" רוחניות?

האם אנו חלילה כאותו עץ מת שמספיקה רוח קטנטנה על מנת לטלטלו ולהפילו?

האם ברגעי החשכה אנו יודעים למצוא את אותו הנר שיאיר את דרכנו? ואולי פנס?

היש מי מאיתנו שהכין חיבור ל"גנרטור" האמונה שידלק בתוכנו בעוצמה אם אך נדאג להתכונן מראש?

והחשוב מכל:

האם נצליח בפשטות וטבעיות כאותם ילדים, אף לשיר ולשמוח ברגעים מעין אלו?

לשמוח, ולו בעובדה הפשוטה על שאנו ילדי ה' יתברך.

אם נשכיל להעמיק שורשים, להתחבר תמיד אל "נר המצווה ותורה אור" ולעוצמת האמונה, ולשמוח שמחה יהודית אמיתית- או אז נזכה היום ובכל יום לשוב ולהתחיל מבראשית.

ויהי אור!

© עדי'ה הדר

 שיר- בראשית- אודי דוידי