"תהיינה אוזניך, קשובות"*...
האם אנו באמת מקשיבים? לאחר? לעצמנו?
נראה שלכל אחד מאיתנו ישנו רצון טוב להקשיב לשני, אך פעמים רבות אין זו הקשבה אמיתית, אנו שומעים מה שאנו רוצים לשמוע, או מפסיקים להקשיב כאשר השני מעלה דברים שאינם תואמים לרוחנו... פעמים אינספור נראים אנו כמקשיבים, אך כל מה שהשני אומר עובר אצלנו לפסים אישיים שלנו: "כן, גם לי זה קרה", "אני יודע מה אתה מתכוון הייתי במצב כזה"... וכן הלאה.
עצרו! שאלו עצמכם: האם באמת השני מעוניין לדעת שגם לכם זה קרה? האם באמת מה שעברתם אתם דומה בדיוק למה ששמעתם? אולי הוא פשוט מעניין שתקשיבו?! בלי דעה, בלי לשפוט, ואפילו בלי להעלות רעיונות...?!
ויש שאף לעצמם אינם מצליחים להקשיב, אלא מתנהלים על פי רצון הסביבה, החברה, ואולי לפי מה שנראה להם בדמיונם כי לזאת מצפים מהם... מבלי לעצור לרגע ולשאול: האם אכן אני במקום הנכון?!
על ההקשבה:
"אני מנסה להתבונן בבני אדם כפי שאני מתבונן בשקיעת חמה, למשל, ואני מגלה שאנשים יכולים להיות נפלאים בדרך כלל, לא פחות משקיעת חמה נהדרת. כשאני מתבונן בשקיעה יפה, אני לא מנסה למתוח עליה ביקורת. אני צופה במחזה השקיעה ביראת כבוד, כפי שהיא מתגלה לעיני. אני מרגיש התעלות אם אני מסוגל להתבונן באנשים ולאהוב אותם כפי שהם מתגלים!
כך הם פורחים ומפתחים את המיוחד במינו שבאישיותם.
כאשר אני מקבל את האדם כפי שהוא, אני מסוגל אז להקשיב לו בכנות, אני מסוגל לשמוע את הדברים שנאמרים, ולהקשיב גם לדברים שמאחוריהם. אני מגלה שקיים איזה חוק פסיכולוגי אוניברסלי המסודר בצורה מעוררת כבוד. מאחורי מילים בלתי חשובות לכאורה, אני שומע לפעמים זעקת אנוש עמוקה, צעקה דוממת, המונחת קבורה ובלתי ידועה, הרחק מתחת לפני השטח. אני חש בדברים שהוא מפחד להביע בקול רם, ובכל זאת משתוקק להעביר אלי. אם הצלחתי לקלוט את הדברים, אני מבחין במבט של הבנה בעיניו. אני רואה אותו משתחרר, מסתער קדימה בתחושה מחודשת של חופש, היה זה כאילו היה אומר: "תודה לאל! מישהו שמע אותי, מישהו יידע מה פירוש להיות אני".
כמו אסיר בבור, המקיש על הקיר יום אחרי יום בסימני מורס: "האם מישהו שומע אותי? האם ישנו מישהו שם? האם מישהו מסוגל לשמוע אותי?" ויום אחד מתרחש הנס. הוא קולט הקשות חולשות ומאותתות: כן!!! - במחשבה הפשוטה הזאת הוא משתחרר מבדידותו, הוא נעשה שוב בן אנוש.
הבט באדם שבקרבתך. הוא מחייך לעתים, עליז לעתים, כועס לעתים או עצוב. לא מן הנמנע שהוא שקוע בבור כלא.
אם תקשיב לו עם ישותך, עם כל נשמתך, אולי יהיה ביכולתך לקלוט את השדר הרפה הבוקע מבור הכלא. רק אם תקשיב בכנות, תצליח לשחרר אותו מבור הכלא שלו אל עולם מלא שמש וחמימות אנושית". (קרל רוג'רס)
רעיונות ליצירת תרבות הקשבה בבית הספר:
מעגלי שיח, שיחה אישית (יזומה, מזדמנת), מורה מלווה, תלמידים מקשיבים לתלמידים, מחברת קשר מורה-תלמיד, תיבת הצעות וכדומה.
וקצת לפני סיום...
"מספרים על הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם..." (מתוך: "האומנם פיקוח נפש?" מאת דוד בן יוסף)
עוד על הקשבה:
*(על פי תהילים קל, ב)
