‏הצגת רשומות עם תוויות גיל ההתבגרות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גיל ההתבגרות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 3 בינואר 2018

הולכת לאיבוד...


הולכת לאיבוד...
ר' נחמן סיפר על בת מלך שאבדה... (לסיפור לחץ כאן) ותיאר כיצד המשנה למלך חיפש אחריה שנים רבות...
 "עד שמצאה" ...
מה קורה כאשר אותה בת אבודה (או בן אבוד), היא לא אחרת מאשר בתך?
בהנחה שאתה ה"מלך" בסיפור, מי יעזוב את "בית המלך" ויחפש אותה?
האם יש לך בכלל מישהו אחר שיעשה את השליחות ברצון?
האם אכן הוא מסוגל למצוא אותה במדבריות וב"לא טוב"?
כיצד אתה כ"מלך" או יותר נכון כ"אב"... תתנהג על מנת להצילה?
ומה אם כאשר תמצאנה... היא לא תרצה לשוב?
שאלות אלו לצערנו אינן רחוקות מהמציאות. מציאות בה נערים ונערות... שלנו... (הורים, מחנכים, מטפלים וכו') "בורחים" לנו מבין הידיים, ואין אני מדברת על אלו שהוריהם "ויתרו" עליהם מהסיבה של "מה יגידו", אלא על אלו שבכל כוחם מנסים להעניק, לתמוך, להסביר, לתת תמיכה, "לעצום עין" כשאין ברירה.
על אלו המתפללים יום-יום ואינם "מדלגים" על כל דרך אפשרית לנסות ולהציל... ובכל זאת... נראה לנו שהמדבר כה גדול, שהדרך לא תגיע לסופה וח"ו נאבד אותם לעד.
מילות נחמה נמצאות גם כן בסיפורו של ר' נחמן.
כבר בתחילת הסיפור כתב "עד שמצאה", גילה לנו ר' נחמן שבסוף למרות כל התלאות, מצא אותה (1) 
ובסוף הסיפור חזר שוב ואמר – ומצאה... אך איך מצאה? זאת לא סיפר..
מדוע? כיוון שאיך מצאה זהו כבר הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו... לכל אדם יש את הדרך שלו, שביל משלו, לכל נער/ נערה ננסה להגיע לפי דרכו/ דרכה...
ועיקר המסר - סבלנות... תהליך... פעמים לוקח ימים ספורים ופעמים חודשים ואף שנים.
ובעז"ה ימצאו כל נער ונערה את דרכם... עלינו לזכור כי מדובר במעגל (2)
אף אם נראים הם כרחוקים ומתרחקים... הדרך תוביל אותם אי"ה ובעזרת תמיכה נכונה, חזרה אלינו... הביתה. אל דרך המלך "גם כי יזקין לא יסור ממנה". 

(1). יש ויתרגמו את הסיפור ממקום קבלי, או ממקום רוחני אישי... אך אנו מביטים כעת ממקום של אנשי חינוך והורים...
(2) "התשובה היא תנועת מעגל. כאשר נמצאים במעגל גדול, דומה, לפרקים, כי מתרחקים והולכים מנקודת המוצא, אך למעשה הולכים וקרבים אליה"... (על התשובה, עמ' 60-59).


בברכת חורף בריא!
עדי'ה



יום חמישי, 14 ביולי 2016

הקיץ פה...

הקיץ פה...
הקיץ פה סביב ובפנים מרגיש אביב (?!). 
החום, הלחות והמולות של ילדים, 
יש ויאמרו מפחיד, מלחיץ... 
ואולי נאמין שדווקא – מלהיב (?!) 
החיות הבלתי פוסקת של הקטנים, 
מזרימה את האנדרנלין של כל אם ואב. 
והנוער המתנער מכל מסגרת והליכה בתלם, 
מנער את הוריו... 
ה"נבהלים", כדאי שיעברו לצד ה"נלהבים". 
המבט המבוהל שלנו משדר להם – 
חירות אינסופית והרבה... בלאגן... 
אם נביט בהתלהבות (וגם נציב גבולות מידי פעם) 
וננסה קצת "להיזכר" בעבר הלא רחוק שלנו, 
אולי נצליח מעט לצמצם את הפער ולמצוא את היופי שבנוער. 
נכון, כשהם מחפשים ריגושים זה לא פשוט. 
אכן, כשהם לנו פתאום "נעלמים", אנו אובדי עצות. 
ויחד עם זאת יש בהם הרבה תום ואהבה, 
יש בהם התחדשות מתמדת ושמחה. 
אם נביט בהם בעיניים אוהבות, וניתן להם להרגיש את ידינו המלטפות. 
אם נחדיר בהם את הרצון להצליח ולהיות הכי טובים שבאפשרותם. 
אם נאמין שהם מסוגלים... וידעו הם, שניתן לפנות אלינו בכל דבר ועניין. 
אזי נוכל גם בעתות משבר לתת יד מחזקת, להיות להם לאוזן קשבת. 
וחשוב יותר מפלס "הבלאגן" ירד פלאות, ובעז"ה יעברו הם את הקיץ בשלום. 
 והקטנים? נכון צריך להעסיק אותם, 
אבל לא באמת חייב לסגוד להם או לקניונים... 
מותר ואפילו רצוי, מידיי פעם לומר להם לא! (שאינה משתמעת לשתי פנים) 
אין צורך להעמיס להם את כל היום באטרקציות מהעולם החיצון. 
הם רק זקוקים שנתייחס אליהם, נחייך, נשיר איתם ואולי נרקוד (גם אם יש לנו רק 5 דקות). 
כי כל שהם רוצים זה, שנחבק ונאמר להם שהם הכי מתוקים בעולם. 
ושאנו אוהבים אותם יותר מכולם. 
בהצלחה! 

 בברכת: 
קיץ בריא וטוב.
עדי'ה

יום שני, 20 באוקטובר 2014

הולכת לאיבוד...

הולכת לאיבוד...
ר' נחמן מדבר על בת מלך שאבדה...(לסיפור לחץ כאן) ומתאר כיצד המשנה למלך מחפש אחריה שנים רבות... "עד שמצאה" ...
מה קורה כאשר אותה בת אבודה (או בן אבוד), היא לא אחרת מאשר בתך?
בהנחה שאתה ה"מלך" בסיפור, מי יעזוב את בית המלך ויחפש אותה?
האם יש לך בכלל מישהו אחר שיעשה את השליחות ברצון?
האם אכן הוא מסוגל למצוא אותה במדבריות וב"לא טוב"?
כיצד אתה כ"מלך" או יותר נכון כ"אב".. תתנהג על מנת להצילה?
ומה אם כאשר תמצאנה... היא לא תרצה לשוב?
שאלות אלו לצערנו אינן רחוקות מהמציאות. מציאות בה נערים ונערות... שלנו... (הורים, מחנכים, מטפלים וכו') "בורחים" לנו מבין הידיים, ואין אני מדברת על אלו שהוריהם "ויתרו" עליהם מהסיבה של "מה יגידו", אלא על אלו שבכל כוחם מנסים להעניק, לתמוך, להסביר, לתת תמיכה, "לעצום עין" כשאין ברירה.
על אלו המתפללים יום-יום ואינם "מדלגים" על כל דרך אפשרית לנסות ולהציל... ובכל זאת... נראה לנו שהמדבר כה גדול, שהדרך לא תגיע לסופה וח"ו נאבד אותם לעד.
מילות נחמה נמצאות גם כן בסיפורו של רבי נחמן.
כבר בתחילת הסיפור אומר הוא ..."עד שמצאה", מגלה לנו רבי נחמן שבסוף למרות כל התלאות, מצא אותה (1) 
ובסוף הסיפור חוזר שוב ואומר – ומצאה... אך איך מצאה? זאת לא סיפר..
מדוע? כיוון שאיך מצאה זהו כבר הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו... לכל אדם יש את הדרך שלו, שביל משלו, לכל נער/ נערה ננסה להגיע לפי דרכו/ דרכה...
ועיקר המסר - סבלנות... תהליך... פעמים לוקח ימים ספורים ופעמים חודשים ואף שנים.
ובעז"ה ימצאו כל נער ונערה את דרכם... עלינו לזכור כי מדובר במעגל (2)
אף אם נראים הם כרחוקים ומתרחקים... הדרך תוביל אותם, אי"ה ובעזרת תמיכה נכונה חזרה... אלינו... הביתה. אל דרכו של המלך, "גם כי יזקין לא יסור ממנה". 

(1). יש ויתרגמו את הסיפור ממקום קבלי, או ממקום רוחני אישי... אך אנו מביטים כעת ממקום של אנשי חינוך והורים...
(2) "התשובה היא תנועת מעגל. כאשר נמצאים במעגל גדול, דומה, לפרקים, כי מתרחקים והולכים מנקודת המוצא, אך למעשה הולכים וקרבים אליה"... (על התשובה, עמ' 60-59).


בברכת חורף בריא!
עדי'ה




יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

גיל ההתבגרות או גיל ההתגברות

גיל התבגרות או גיל ההתגברות
עומדת חסרת אונים
ממש בצומת דרכים
לא קטנה כבר וגם לא ממש גדולה
כך לפחות חוזרים ומזכירים לי בסביבה...
לפנות ימינה? ואולי שמאלה?
ולמה בכלל שלא אחזור אחורה?
בכביש ללא מוצא עומדת תוהה
הכיצד הגעתי ל"שוקת שבורה"?
בסה"כ אני לא רעה...
לומדת, עוזרת, דואגת לאחרים
משתדלת להקשיב לעצת חכמים.
אם כן מדוע מרגישה כה אבודה?
מדוע מ-ש-ע-מ-ם לי נורא?
לומדת (בשביל ההורים?!)...
עובדת...(ואולי... אובדת עצות?!)
איך קורה שבכל פעם שמעירים לי
"נפתח הפה"... מבלי משים.
"..לא, לא התכוונתי..סתם נפלט לי..."
ועל מה כולם כ"כ כועסים?
אני כל כך משתדלת וממש מבקשת:
בבקשה אל תטרקו בפניי את הדלת.
מתאמצת, מנסה לגבור על ה"יצר"
לו ידעתם כמה קשה לי ובכל זאת מתגברת
נלחמת עם העייפות בבוקר
(כי לא נרדמתי כל הלילה)
מתגברת על הרצון לישון בשיעור
(מאותה סיבה מהשורה הקודמת)
עושה מאמצי- על, ללמוד ולהבין
אעפ"י שכל רשרוש מסיח את דעתי.
אז תסלחו לי אם לפעמים אני לא מתגברת
זה רק בגלל שאני "מתבגרת"...
© עדי'ה הדר
מוקדש לכל ה"מתבגרים/ות" באהבה