גיל ההתבגרות או גיל ההתגברות

גיל התבגרות או גיל ההתגברות

עומדת חסרת אונים

ממש בצומת דרכים

לא קטנה כבר וגם לא ממש גדולה

כך לפחות חוזרים ומזכירים לי בסביבה...

לפנות ימינה? ואולי שמאלה?

ולמה בכלל שלא אחזור אחורה?

בכביש ללא מוצא עומדת תוהה

הכיצד הגעתי ל"שוקת שבורה"?

בסה"כ אני לא רעה...

לומדת, עוזרת, דואגת לאחרים

משתדלת להקשיב לעצת חכמים.

אם כן מדוע מרגישה כה אבודה?

מדוע מ-ש-ע-מ-ם לי נורא?

לומדת (בשביל ההורים?!)...

עובדת...(ואולי... אובדת עצות?!)

איך קורה שבכל פעם שמעירים לי

"נפתח הפה"... מבלי משים.

"..לא, לא התכוונתי..סתם נפלט לי..."

ועל מה כולם כ"כ כועסים?

אני כל כך משתדלת וממש מבקשת:

בבקשה אל תטרקו בפניי את הדלת.

מתאמצת, מנסה לגבור על ה"יצר"

לו ידעתם כמה קשה לי ובכל זאת מתגברת

נלחמת עם העייפות בבוקר

(כי לא נרדמתי כל הלילה)

מתגברת על הרצון לישון בשיעור

(מאותה סיבה מהשורה הקודמת)

עושה מאמצי- על, ללמוד ולהבין

אעפ"י שכל רשרוש מסיח את דעתי.

אז תסלחו לי אם לפעמים אני לא מתגברת

זה רק בגלל שאני "מתבגרת"...

© עדי'ה הדר

מוקדש לכל ה"מתבגרים/ות" באהבה