מה בין חורבן ל"מאורי האור"?
"בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל", כִּי יֵשׁ עֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עֵינָא, שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי זְעִירָתָא
כַּמּוּבָא: "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה מְאוֹר עֵינַיִם, שֶׁהוֹלֵך אַחַר. הַבְּכִיָּה'
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁעַל יְדֵי הַבְּכִי הוֹלֵך וּמִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם
וְזֶה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב, כִּי בְּמִזְרָח חַמָּה זוֹרַחַת וּבְמַעֲרָב שׁוֹקַעַת
נִמְצָא שֶׁמַּעֲרָב הוּא שְׁקִיעַת הָאוֹר
וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַבְּכִי, שֶׁעַל יָדוֹ מִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל, כִּי מַעֲרָב רָאשֵׁי תֵבוֹת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ"
כִּי שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב וְהַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת, כִּבְיָכוֹל עַל יִשְׂרָאֵל
בְּחִינַת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"
שֶׁהִיא בּוֹכָה עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, הַמְפֻזָּרִים בַּגּוֹיִים וְאֵינָם עַל מְקוֹמָם
וְעַל כֵּן שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב, כִּי עַל יְדֵי הַבְּכִיָּה מִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת 'כּתֵל הַמַּעֲרָבִי'
שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
כִּי בְּ"מַעֲרָב" שָׁם רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ 'מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ' וְהֵם זֶה לְעֻמַּת זֶה
שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ כּחַ לִ'מְאוֹרֵי אוֹר', אֲזַי נִכְנָעִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָעִין וְנִסְתַּלְּקִין מְאוֹרֵי אוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מִתְגַּבְּרִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ' וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָּשׁ, בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בָּעַצְמתַי"
כִּי נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר בִּבְחִינַת "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ"
כִּי. הַבְּכִיָּה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מִתְגַּבְּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, מְאוֹרֵי אֵשׁ בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ" וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הַהַעֲלָמָה, שֶׁנִּתְעַלֵּם הַיּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם"...(רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן ס"ג)
מכאן, שעל מנת להחזיר את המצב לתיקונו עלינו להגביר את האור ולכבות כל "אש זרה".
מסופר על רבי נחמן שדיבר עם רבי נתן על עבודת ה' שצריכה להיות בשמחה, ורק שעה אחת ביום יש להתבודד ולעשות חשבון נפש, אך גם במצב זה מדבר רבי נחמן על שברון לב
(מרירות כפי שהסברנו בעבר- ראה כאן), ז"א גם כאן אין מדובר בעצבות ח"ו.
בימים אלו של "תשעת הימים", ימי אבל לעם ישראל, זה הזמן לבכות, זו העת לחשבון נפש על מנת לעשות.
לעשות כל שניתן כדי לתקן, ע"י הגברת האור, אהבה ושלום בינינו לבין עצמינו, בינינו לבין אחינו.
בשורות טובות
עדי'ה
