טבת שהופך לטובות

טבת שהופך לטובות
כשעבים פזורים מעלי,

 והקור חודר לעצמותיי.

מביטה אל האופק הנראה רחוק,

ומוצאת כי האור בו, מתוק-מתוק.

כשימי כסלו וחג האור, מאירים בליבי,

אזי יודעת כי גם כשמחשיך היום, הליל מאיר.

וטבת... כשמופיע במלוא הדרו,

חשוך ומקפיא, יש ויאמרו כי 'דין' עניינו.

מדפדפת בחדרי הלב, 

 נאחזת באבוקה קטנטנה,

שנותרה בי פנימה, מאירה ונעימה.

וצועדת צעד אחר צעד, 

אל האופק הנראה רחוק.

אותו אופק שאליי כה קרוב, 

ומוצאת בו אור נעים ומתוק.

והחשיכה מאירה שוב מעלי,

והאור מתעצם ומסנוור את עניי.

וטבת מתמלא רחמים,

וטיפות מים מלטפות את החיים.

וטבת? מופיע במלוא הדרו,

כן טבת – שהופך לטובות. 

 חודש טוב 
עדי'ה

כסלו - כשהנשמה מאירה...

כסלו-כשהנשמה מאירה...

כסלו,

חודש בו נרות חנוכה מאירים את הפנים והחוץ.

בכסלו יש אומרים, 

נמיכות הקומה, שאנו מביעים בנמיכות הנרות,

מגביהים את היחיד ואת העם, 

מעל ומעבר לעשייה, לָעולם.

ויש אור פנימי (באדם ובבית).

ומאירים החוצה (ל'אחר', לחצר).

וסביבון מסתובב סביב עצמו, כעולמנו.

ונופל וקם, וממשיך עוד ועוד.

כאותו עם סגולה,

כן אנו! כולנו. (צריך ורצוי- 'גאוות יחידה')

פעמים הדגש על הנ' – הנס בחיינו.

פעמים על הפ' – המדגיש את קדושת המקום, פה בארצנו.

ויש גם היה, והנס הוא גדול.

מתחברים יחדיו, ההווה, העבר, והעתיד שכבר פה.

והוא היה והוא יהיה, 

והוא הווה, וסיבת חיינו.

בכל זמן ומקום,

אליו נשואות עינינו,

אליו רוחשות שפתינו.

ובחודש האור, המזכיר את הקדוש לנו מכל - בית מקדשנו.

שומה עלינו, להאיר את עולמנו.

הארת פנים, נתינה וחסדים,

יחדיו שבטי ישראל,

כל אלו, שאת דרכנו מאירים.

ונחזור להתחלה... (כי "סופו נעוץ בתחילתו")

כסלו, 

חודש בו נרות חנוכה מאירים את הפנים והחוץ.

בכסלו יש אומרים, 

נמיכות הקומה, שאנו מביעים בנמיכות הנרות,

מגביהים את היחיד ואת העם, 

מעל ומעבר לעשייה, לָעולם. 

 ”כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים“ 

(הרב קוק, מגד ירחים, מאמרי ראי“ה ב‘ תרע"ד, עמ‘ תק)

  חודש טוב ומבורך! 

עדי'ה