רבות מחשבות...

"המחשבה ביד האדם להטותה, כרצונו למקום שהוא רוצה... והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו באפסר וכיוצא, ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר, כמו כן המחשבה ממש, שיכולין לתפסה בעל כרחה להשיבה אל הדרך הראוי".

(ליקוטי מוהר"ן תנינא, נ)

רגע למחשבה...
שירה ידעה שהיום זהו יום לא טוב. מיד כשקמה בבוקר, לא מצאה את נעליה ועוד לפני שמצאה, ידעה כי גם כשתמצא, לבטח כבר תאחר את ההסעה. וכשהגיעה לאוטובוס (שהרי אחרה את ההסעה), היה ברור לה, שכאשר תמצא עצמה בעבודה, יהיה זה יום מרגיז מאין כמוהו... וכך הגיעה לעבודתה, ממורמרת ועייפה, כל מי שדיבר בסביבתה "זכה" ממנה למנה הגונה. כך עבר לו היום בדיוק כפי ציפיותיה.
בדרכה לביתה כבר הבינה, שגם שם לא ממש תמצא מנוחה... בהגיעה לביתה מצאה את אביה יושב נינוח על הספה. כשנכנסה, הבחין כי עבר עליה יום לא פשוט: "מה קרה? שאל בחביבות, אני יכול לעזור?
היא החליטה לספר לו על שעבר עליה, על מזלה הביש מבוקר ועד ערב.
הוא הקשיב ונתן לה לסיים את דבריה, ואז במתינות וחיוך נעים אמר: "אולי נביט על כך אחרת??! אולי סדר הדברים הפוך?! לא את "ראית את הנולד", את פשוט הבאת זאת על עצמך?"
שירה הביטה בו משתוממת, "מה כוונתך, אולי תסביר?" שאלה די פגועה.
אביה הסביר את כוונתו: "את החלטת שאין זה יום טוב והחלטה הזו הנחתה אותך, לראות ולעשות דברים לא מתוך שיקול דעת, כל זה גרם ליומך להיות "לא טוב", בדיוק כפי "שצפית". באופן לא מודע גרמת לדברים שיקרו"

והחכם עיניו בראשו...
כמה פעמים קורה לנו שאנו קמים "הפוכים" בבוקר ויודעים, שהיום יהיה לנו יום מעצבן. אנחנו רוצים להתחפר מתחת לשמיכה, כואב לנו הראש, הגב או "סתם" בנשמה.
ברור לנו שנאחר לעבודה, שהמנהל יכעס ושהפגישה לה חיכינו חודשים תיגמר ב"קולות מלחמה", ואז כנבואה המגשימה את עצמה, אנו יוצאים מהבית, מגיעים לרכב ומגלים שהוא שבק חיים, או האוטובוס לו חיכינו, הגיע מס' דקות לפנינו והבא יגיע עוד שעה או אולי בשבוע הבא...
וכך אנו משתרכים כל היום ומבכים על כך שידענו שיהיה זה יום "שחור" היו לנו את כל הסימנים, חבל שלא הודענו שאנו חולים או משהו כזה...
אך בואו נשקול מחדש את הדברים: מי החליט שיהיה זה יום לא מוצלח? מי אמר שאין לנו צד בעניין?
מחקרים מוכיחים כי 96% מהיום שלנו אנו עסוקים במחשבות, רצויות ושאינן רצויות. רובן חוזרות על עצמן מספר מכובד של פעמים.
אז אולי במקום ש"יקפצו" לנו מחשבות לראש, ללא סדר ועניין, נהפוך כל חשיבה לרצונית או בשפה מקצועית ל:"חשיבה ממוקדת" ובלשונו של הבעל שם טוב: "תחשוב טוב יהיה טוב"

רבי נחמן נותן הדרכה כיצד ניתן לסלק מחשבה לא טובה והיא:
"הכלל שאי אפשר בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד.
על כן בקל יכולין לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהינו שלא לחשוב אותו המחשבה רק לחשוב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפילו מו"מ..."
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, רלג)

הדרכה נוספת לעניין השקטת המחשבות נותן האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד:
"ודיבר אז, שיתחיל האיש להביט על מחשבותיו שעה קלה, לערך איזה רגעים, היינו מה אני חושב.
אז ירגיש לאט לאט שראשו מתרוקן, ומחשבותיו עמדו משטפן הרגיל. ואז יתחיל לאמור פסוק אחד, כגון "ה' אלוקים אמת", כדי לקשר עכשיו בראשו, החלל משאר מחשבות, למחשבה אחת קדושה...
ואמר... אני מאמין באמונה שלימה, שהבורא הוא הנמצא היחידי בעולם, ואין שום מציאות זולתו. וכל העולם וכל אשר בו, הם רק הארת אור ה'". וכך שינן איזה פעמים.
אבל לא שיאמר זאת בחוזקה, כי כל העניין הוא להשקיט מחשבותיו, ובאמירה בתוקף הוא רק יכול לעורר את האנוכיות שלו, רק אדרבה באופן קל מאוד... לאחר ההשקטה, שזה צריך להביא לאיזה השראה ממרום, צווה לאמר הפסוק – "הוריני ה' דרכיך" בניגונו המיוחד של האדמו"ר".
(מתוך הספר: דרך המלך, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, "עניין השקטה" עמודים תרנ"ד – נ"ה)

© עדי'ה הדר

לקריאת הממתק לשבת לחץ כאן

תמוז- תמֻז

מה בין זיכרון לשכחה?

רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן, תורה רי"ז מסביר כי ראשי תיבות תמז (כתיב חסר)= זכרו תורת משה. ("זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים"- מלאכי ג' כב)

ואלו דבריו:
"זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּמֻז חָסֵר וָאו,
כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיך הַזִּכָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה, כִּי אָז נִתְהַוֶּה הַשִּׁכְחָה,  כִּי עַל יְדֵי הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז. נִתְהַוָּה הַשִּׁכְחָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, ז"ל: 'אִלְמָלֵא לא נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל' וְעַל כֵּן חָסֵר וָאו מִתַּמֻּז כַּנַּ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת נִסְתַּלֵּק הַוָּאו, כִּי הַלּוּחוֹת הֵם בְּחִינַת וָאו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, גַּם זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵינוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּמֻּז, כִּי בְּתַמּוּז נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְגַם כָּאן חָסֵר וָאו, מֵחֲמַת שֶׁאָז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָאו כַּנַּ"ל".

ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה רי"ז- "זכרו תורת משה"

ובמקום אחר כותב ר' נחמן על עניין השכחה:
"אֵצֶל הָעוֹלָם הַשִּׁכְחָה הִיא חִסָּרוֹן גָּדוֹל בְּעֵינֵיהֶם, אֲבָל בְּעֵינַי יֵשׁ בְּהַשִּׁכְחָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה, כִּי אִם לא הָיְתָה שִׁכְחָה, לא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בַּעֲבוֹדַת ה'. אִם הָיָה זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעָבַר לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אפֶן, גַּם הָיוּ מְבַלְבְּלִים אֶת הָאָדָם מְאד כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אֲבָל עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח מַה שֶּׁעָבַר וְאֶצְלוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָבַר וְהָלַךְ, נִפְסָק וְהוֹלֵךְ לַחֲלוּטִין וְאֵינוֹ חוֹזֵר בְּדַעְתּוֹ עוֹד כְּלָל וְאֵינוֹ מְבַלְבֵּל כְּלָל עַצְמוֹ עוֹד בַּמֶּה שֶּׁכְּבָר עָבַר וְהָלַךְ וְכוּ' וְעִנְיָן זֶה הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד בַּעֲבוֹדַת ה', כִּי עַל פִּי רב יֵשׁ לְהָאָדָם בִּלְבּוּלִים רַבִּים וְעִרְבּוּב הַדַּעַת מְאד מִמַּה שֶּׁחָלַף וְעָבַר בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה, שֶׁאָז בָּאִים עָלָיו כָּל הַבִּלְבּוּלִים וּמְעַרְבְּבִים וּמְעַקְּמִים אֶת דַּעְתּוֹ מִמַּה שֶּׁכְּבָר עָבַר..."

שיחות הר"ן כ"ו

נראה על פניו כי ישנה סתירה בין שני מקורות אלו, אך אם נקרא היטב את דבריו, נגלה כי אין כאן שום סתירה, אלא להיפך.

כאשר האדם חווה כאב בחייו פיזי או נפשי, הרי שאם יישאר בכאבו וידוש בו שוב ושוב, עלול להגביר הוא את הכאב וליפול לעצבות גדולה מאוד.
לעומתו האדם שעל אף הכאב מחליט באומץ לב לשמור את הזיכרון פנימה אך לא לדוש בו פעם אחר פעם, ע"י עבודתו זו יוכל לגבור על הכאב ואט אט ימצא את נקודות השמחה בליבו.

בניגוד לחוויית הכאב - מסביר ר' נחמן בציטוט הראשון על זיכרון חיובי.
כגון: תורת משה, זיכרון האמונה והמצוות, מעמד הר סיני ועצם היותנו עם סגולה.
ומובן מדבריו כי כאשר נגביר את זיכרון חיובי זה במילא תקטן שִכחת התורה.

לעומת זאת - בזיכרון שלילי עלינו להפוך את הסדר, להגביר את השכחה ולמלא "מצברים" בזיכרון חיובי. רק כך נוכל לגבור על עצת היצר, אשר ידוע כי אחד הדרכים שלו להפיל את האדם זה לגרום לו לשקוע בעצבות.

דווקא בימים אלו ימי צער ואבל לעם ישראל, עלינו להמשיך הזיכרון ולתקן השכחה, ואם נשים לב היטב לדבריו מתחיל רבי נחמן במילים: "להמשיך הזיכרון" ואח"כ מוסיף "לתקן השכחה".
על כן נראה, כי ע"י שנמשיך הזיכרון- שנוסיף, שנזכור ונזכיר לעצמנו את מהות חיינו, את הייעוד שנתן לנו ה', את תורת ה' ומשה כי אז במילא יתרחב הכלי והזיכרון יתעלה ובכך השכחה תתקן.

אך כיצד ניתן להמשיך הזיכרון ולתקן השכחה?
א. הכרה (חכמה)- להכיר בתורת ה' ובמשה עבדו.
ב. להבין (בינה) - יש להבין כי גם במצוות שנראות לנו לכאורה פשוטות, לא ברורות וכו...מסתתר אור גדול שמשפיע עלינו ועיקר כוחנו הוא מתוך נשמתנו שהיא חלק אלו-קה ממעל ממש. והחלק הגשמי הוא חיבור שיצר ה' ע"י צמצמום האורות ותחם זאת בגבול זמן ומקום כדי שנוכל להתקיים ולפעול בעולמו.
ג. ידיעה (דעת)- לדעת כי הוא המחייה אותנו וכל חיותינו היא מאיתו יתברך.

נקודת נוספת שעלינו לתת עליה את הדעת היא, שעל פי האמת כל השנה מרגע שנחרב המקדש
אין אנו אמורים להיות בשמחה.
אלא מה, ידעו חז"ל כי לא יוכלו העם לשהות באבל כל ימי השנה כי אז עלולים הם לשקוע
ביגון. דבר שלא יביא שום תועלת לאדם ולעם.
ולכן צמצמו את ימי האבל לתקופה מוגבלת, וגם בתקופה זו ששיאה מגיע החל מחודש אב
לא נאמר משנכנס אב הופכים עצובים, אלא ממעטים בשמחה.

מכאן אנו למדים שעלינו

להיות תמיד בשמחה, אם מעט ואם הרבה

ובכל מקרה עלינו לשאוף אליה.

ואסיים במשפט חשוב מאת -

ד"ר מיכאל אבולעפיה

"עיקר הגאולה היא על ידי השמחה מתוך לב שבור"

(מתוך:ההגדה של פסח הטיפולית)

                                       © עדי'ה הדר

לקריאת הממתק לשבת לחצו כאן