ברכת סיום לשנה"ל תשע"ה
ממש לפני סגירת הדלת, על שנה כה מְלַבְלֶבֶת,
נודה לכל העוסקים במלאכה שאפשרו צמיחה ופריחה.
ולמרות שאנו בשנת שמיטה, ואולי דווקא משום כך, למדנו כי ה"הפקר" אינו הפקרות, אלא "מרחב מחיה".
והחינוך אינו לחנוק, כי אם "אוויר לנשימה".
ובעזרת טיפול נכון ועקבי ב"גינה", לאורך זמן
זוכים לראות פירות הצומחים, לכאורה מעצמם.
בשנה שאין לעבד ולהשקות בה האדמה,
גילינו שחינוך לעבודת המידות מצמיחה ומגדלת את "עץ השדה" - הוא האדם.
חווינו שנת אמונה, בזכות "השבת" כי שבת היא לארץ- השמיטה.
זכינו לצמוח ולהצמיח,
זכינו את "השממה" להפריח.
בעזרת אמון, חיוך עקביות והרבה אהבה,
הקמנו עוד נדבך לבנייה.
שנזכה תמיד לחנך בדרך האבות והאמהות,
שנזכה באמונה שלמה את ה' לעבוד.
ונסיים בדברי רבי קלונימוס קלמן שפירא הי"ד: "כי לא את שכל התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש, את הרוח והנשמה של הילד הישראלי אנו מחפשים, לקשרן באלוקי ישראל [...] הנה, עד כמה שיודע כל אב וכל מלמד, שבניהם ותלמידיהם הקטנים אשר לפניהם, לא יישארו בקטנותם, רק יגדלו ויהיו לאנשים גדולים בשנים, ואפשר גם גדולים בתורה ובעבודה, מכל מקום, ישנם אשר תכליתם היא רק מה שנגד עיניהם עתה, וכיוון שרק נערים נגדם, לכן רק לחנך אותם לנערים טובים מטרתם, ותורה ויראה רק כערך ילדותם רצונם להכניס אל קרבם, ודי להם בזה. אבל האמת כי מלמד ואב כזה חוטא הוא נגד ה' ונגד עמו. מכיוון שהמלמד והאב צריכים לדעת שאת בני ה' וגדולי ישראל עליהם לחנך ולגלות, ואת הנערים אשר לפניהם יראו לנשמות גדולות אשר עודן באיבן, ועליהם להצמיחן ולהפריחן. גננים הם בגן ה' לעבדה ולשמרה, ואף אם יראו בהם נערים אשר לפי הכרתם מרי נפש הם ומידות רעות להם, ידעו שזה טבע של גרעיני הנשמות ובוסר המלאכים, מרים הם בחניטתם ומלאים עסיס בגדלותם. אין מידה וטבע רעה בהחלט בילד מישראל, כבר הורונו קדושי ישראל ומרן הבעל שם-טוב [...] רק שצריכים לדעת איך לשמש בהם ולגדלם!
(מתוך: חובת התלמידים, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, עמוד י')
ארכיון סיום שנה:
